כהן דת אוקראיני: אנחנו עייפים ומאבדים תקווה

מאת סביטלנה דוקוביץ'

"כל עוד אדם חי, תמיד יש תקווה, רצון לראות דברים משתנים לטובה ולהאמין שאנחנו יכולים לעשות שינוי". בשיחה עם חדשות הוותיקן, האב רומן אוסטרובסקי, סגן הרקטור של הסמינר היווני-קתולי בקייב, משתף את הרהוריו על הבולה "Spes non confundit", שעליה הכריז לאחרונה האפיפיור פרנציסקוס לכבוד שנת היובל הקרובה.
האב רומן הוא חוקר מקרא, לאחר שלמד תיאולוגיה מקראית באוניברסיטה הגרגוריאנית האפיפיורית, וכיום מלמד בסמינר.
"קראתי את הטקסט של הבולה בעיון", הוא אומר, "ומצאתי הרבה נושאים יפים ומעניינים. למשל, קטע חשוב הוא שבו האפיפיור אומר שהחיים הנוצריים הם מסע, והמטרה של המסע הזה, וגם של שנת היובל, הוא המפגש עם האדון ישוע וכל הנוצרים באוקראינה מרגישים את הנוכחות המגוננת הזו של ישוע.
"עם זאת", הוא אומר, "מצד שני, כולנו רואים צמיחה עצומה בייאוש. אנחנו בשנה השלישית למלחמה, והאנשים מרגישים זאת עמוקות: הם עייפים, מאבדים תקווה שהדברים כאן יכולים להשתנות לטובה, שקולנו יישמע".
הכהן הצעיר מספר שכאשר פרצה המלחמה באופן מלא בארצו, היה הרבה פחד ובלבול לגבי המתרחש. "אבל", הוא מדגיש, "הייתה תקווה כי אוקראינה הגנה על עצמה בעוצמה; משהו קרה".
אולם, כעת, כשהמלחמה נמשכת והסבל ואי הוודאות הרבים כתוצאה מכך, אנשים רבים נופלים לייאוש.
"ממש קשה לנו לחשוב על המחר", אומר האב רומן. "באוקראינה, לא ריאלי לתכנן יותר משבוע מראש. נשמעות צפירות ותקיפות אוויר, מבוגרים וילדים מתחבאים במקלטים..." כולם מחכים למה שיקרה אחר כך, איזו פיסת אדמה תילקח והחלק הגרוע ביותר הוא שאנחנו לא מסוגלים להתנגד לזה לפעמים, זה מרגיש כאילו צופים בנו כמו משחק מחשב, כשזה מעניין לראות מה יקרה בהמשך, אבל אף אחד לא רוצה להשתתף באופן מלא ולעזור לאנשים הזקוקים לסיוע בסיסי, ובעיקרון, פשוט לעצור את התוקפים".

לשקר למען טובת הילד

כשהוא נשאל מה עוזר לאנשים לשרוד בתנאים אלה, האב רומן ענה: "כל אחד מאיתנו מנסה לשמר את ההיבטים הבסיסיים של חיינו. אין ספק, אמונה עוזרת מאוד; תפילה מרפאה ועוזרת לנו להתקדם בימים הגרועים ביותר, לראות קצת אור ולבטוח שה' לא ינטוש אותנו".
"אבל", הוא אומר, "כשאתה פוגש אנשים ומשפחות שאומרות לך, "לא סיפרנו לילד שלנו שאביו מת במלחמה, כי הוא בן ארבע, ועדיין כותבים לו מכתבים", אתה לומד להבין איך משפחה פשוט נאלצת לשקר, להעמיד פנים, רק כדי לשמור על בריאותו הנפשית של הילד. ויש מאות, ואלפי משפחות כאלה. העולם צריך להגיב יותר ולדבר יותר כי התוקפנות נמשכת".

האב רומן אוסטרובסקי

החיים תחת הפצצות

סגן הרקטור של הסמינר היווני-קתולי מציין שהיוזמות הרבות שמתוכננות במהלך השנה הקדושה לא יתממשו באוקראינה. העלייה לרגל, למשל, הייתה אחת המנהגים האהובים ביותר על הנוצרים במדינה.
"בכל פעם שאנחנו מתכננים משהו", מסביר האב רומן, "עלינו לשקול את העובדה שפצצות עלולות ליפול עלינו. תמיד יש צורך בסוג של מקלט בקרבת מקום כדי לברוח ולהסתתר. אז כל הפעילויות הרגילות מוטלות כעת בספק. "
האב רומן חולק מחשבות נוספות על היבטים המוזכרים בבולה של האפיפיור שהם, לדבריו, חשובים מאוד, כמו אמהות ואבהות. באוקראינה גם בנושא הזה קיים מאבק קשה באוקראינה: "אמהות רבות עם ילדים נאלצו לעזוב את הארץ, אבות נשארו מאחור, חלקם נלחמים בחזית. ולצערי, יש לנו כבר הרבה דוגמאות למשפחות שהתפרקו בגלל שנשים נשארו בחו"ל. גברים לא יכולים לעזוב, מה שיוצר מתח עצום שמשפיע על משפחות רבות".

פסימיות לגבי המחר

שנת היובל היא גם זמן לעזור למקופחים להרגיש את רחמי ה'. למרבה הצער, המלחמה, שנמשכת כבר מעל לשנתיים וחצי, מונעת את זה: העוני גדל, בתי החולים נפגעים באופן שיטתי מטילים רוסים, מספר הפליטים והמהגרים גדל והקשישים נותרים לבדם.
"הפלישה הזו פירושה שעצם כבודו של בן אדם פשוט נרמס לרמה הנמוכה ביותר. כשאנחנו רואים פצצות נופלות על בית חולים או חדר ילדים ואז אין תגובה", מסכם האב רומן, "זה באמת מוריד כל תקווה וגורם להסתכל על המחר בפסימיות רבה".