הקרדינל סוהריו: הביקור של האפיפיור באינדונזיה יעזור לנו להעמיק את האמונה והאחווה

מאת האב ברנרדו סואטה - ג'קרטה

האפיפיור פרנציסקוס סיים את המסע האפוסטולי שלו לאינדונזיה ביום שישי בבוקר כשיצא לשלב השני של ביקורו, שלוקח אותו לפפואה גינאה החדשה.

לאחר שהמטוס האפיפיורי המריא, הקרדינל איגנטיוס סוהריו הארדג'ואטמודג'ו, הארכיבישוף של ג'קרטה, ערך ראיון עם חדשות הוותיקן כדי לשתף את מחשבותיו על ביקור האפיפיור בראיון הבא:

ש: כבוד הקרדינל, מה הסיכום שלך על ביקור האפיפיור פרנציסקוס ועל הדרך שבה התקבלו פניו על ידי תושבי אינדונזיה, קתולים ולא קתולים כאחד?

אני חושב שהכל נמצא בנושא, המורכב משלוש מילים. שהם אמונה, אחווה וחמלה.

למעשה, זה לא היה משהו שהיה מתוכנן, אבל זאת המראה של דינמיקת החיים של הכנסייה באינדונזיה. הוא הוצע לוותיקן, והאפיפיור פרנציסקוס הסכים על הנושא.

אז, במהלך ההזדמנויות בשלושת הימים האלה בג'קרטה, האפיפיור פרנציסקוס העמיק את המשמעות של שלוש המילים האלו.

בפשטות, הייתי אומר כך: אנחנו, לא רק כקתולים אלא בכלל כל בני הקהילות הדתיות האחרות, רוצים לפתח את עצמנו באמונה שלנו.

ואחד המדדים החשובים ביותר לאמונה הוא אחווה. אם אתה אומר שאתה נאמן ושייך לדת, אבל לא גדל באחווה, אתה יכול לשים סימן שאלה גדול אם אתה באמת נאמן או סתם משתייך לדת כלשהי, אבל גם לא חי חיים דתיים.

פרי האחווה הוא חמלה. אם אתה אומר שאתה אח שלי, שאת אחותי, ודברים דומים שכאלה, אבל אם אתה לא מראה יחס חומל, אז כשאתה אומר שאתה מנסה להיות אח טוב, אחות טובה, פעולות אלה עלולות להציב סימן שאלה גדול על האמירה הזו.

אם יורשה לי לומר זאת, זו ההתחלה והסוף של כל נוכחותו של האפיפיור פרנציסקוס. כל מעשה, וכל מילה התפתחה לפעמים בהקשרים שונים.

למשל, נפגשנו בקתדרלה עם כהנים, בישופים, קטכיסטים ונזירים. הוא נשא פניה מיוחדת לבישופים, לכהנים, ובעיקר לקטכיסטים, שמלמדים בקהילות המקומיות או בבתי הספר, ולמיטב זכרוני, האפיפיור פרנציסקוס נתן דגש מיוחד על שני דברים שהקטכיסטים אמרו במהלך הפגישה.

כשהלכנו לארמון הנשיאותי, האפיפיור פרנציסקוס דיבר על ה-Pancasila (פילוסופיה אינדונזית) ועל האחווה ועל היחסים שבין חסידי דתות שונות. וגם נשיא המדינה נשא נאום קצר, והודה לאפיפיור פרנציסקוס על שביקר אותנו סוף סוף.

יש לנו היסטוריה ארוכה של יחסים בין אינדונזיה לוותיקן, כי כבר ב-1947 התחלנו יחסים דיפלומטיים, ואז ב-1950 הוותיקן כבר הקים כאן את השגרירות ((Nunciature שלו ולאינדונזיה הייתה את השגרירות שלה בוותיקן. אז יש לנו יחסים טובים בין המדינות שתי המדינות האלו. הנשיא היה באמת שמח מאוד ואפשר לראות את זה בקלות באופן שבו קיבל את פניו של האפיפיור פרנציסקוס.

הקרדינל סוהאריו בראיון עם חדשות הוותיקן

ש: כבוד הקרדינל, היה לנו את האירוע הבין דתי וגם חתימה על הסכם בין האפיפיור פרנציסקוס לבין האימאם הגדול. איך לדעתך זה יעזור לחזק את ההרמוניה ואת ההכלה בין הדתות לנוכח השוני המציאותי שיש במדינה?

המסמך נחתם על ידי כל מנהיגי שבע הדתות, כולל האמונה המקומית. אז כך שכולם חתמו על זה.

אם אתה הולך למסגד, אני חושב שאתה צריך ללמוד את ההיסטוריה על המקום שבו נמצא המסגד כעת. הוחלט בכוונה על ידי הנשיא הראשון שהאיסתקלאל, כלומר מסגד המדינה, יהיה קרוב לקתדרלה; זה הוחלט בכוונה, כי היה דיון בין הנשיא וסגן הנשיא. סגן הנשיא הציע מקום אחר, אבל הנשיא אמר שהוא צריך להיות שם. אז, אנחנו ביחד וקרובים אחד לשני, כדי לסמל את האידיאל שלנו כדי לחיות בהרמוניה.

אתמול, לאחר החתימה על המסמך, אמר לי האימאם הגדול שלאחר החתימה הזו, עלינו להיפגש ולדון יחד מה צריך לעשות אחרי שהמסמך נחתם כדי שזה לא יישאר כמסמך בלבד, אלא יהפוך להתחלה של סוג שונה של פעולות שינקטו יחד על ידי הקהילות הדתיות השונות כאן באינדונזיה.

זו לא תיאוריה; זה כבר קורה בשטח, ואנו מקווים שהחתימה תוכל לחזק את הדרך שלנו להתקדם לעבר העתיד ביחד.

ש: כבוד הקרדינל, כקרדינל והארכיבישוף של ג'קרטה, האם תוכל להציע לנו מסר קצר כיצד החוויה הזאת עם האפיפיור פרנציסקוס תעזור לכנסייה להתקדם ולעזור לקהילה ולחברה, לא רק באינדונזיה אלא בכל מקום?

הרשו לי לחזור לנושא הבסיסי של ביקור האפיפיור באינדונזיה. אני חושב שזה יכול לסכם את כל הרצון או התקווה שלנו לעתיד: שנגדל באמונה, באחווה ובחמלה.

אני חושב שזה לא רק לקתולים, אלא שזה מובן בקלות רבה לכל האינדונזים.

אותו נושא מובן בקלות רבה בהבנה - בפועל זו שאלה אחרת - על ידי כל מי שבאמת שייך לכל קהילה מאמינה