האפיפיור בקבלת הקהל: ההודיה משפרת את העולם ומעניקה תקווה

האפיפיור המשיך את סדרת השיעורים שלו על אודות התפילה במהלך קבלת הקהל השבועית שקיים השבוע. הפעם, הוא עסק בחשיבות ההודיה בתפילה, שכן הכרת תודה משפרת את העולם סביבנו ומביאה תקווה.

עשרת המצורעים

האב הקדוש בחר להתמקד בריפוי עשרת המצורעים, סיפור שמופיע בספר הבשורה על פי לוקס. לא זו בלבד שהעשרה סבלו סבל פיזי, הם אף הודרו מהחברה כולה. "למרות זאת, ישוע לא נמנע מפגישה עמם. לעתים ישוע מתעלה אל מעל למגבלות שמכתיבה התורה ואף נוגע, מחבק ומרפא את החולים. אולם, הפעם לא היה מגע":

"הוא שמע את תפילתם, את קריאתם לרחמים, ושלח אותם אל הכוהנים שהופקדו בידי התורה על ריפוי וקבלה של מצורעים לחיים תקינים. אבל, הם נרפאו במהלך הדרך ורק אחד מהם חזר כדי להודות לישוע ולהלל את אלוהים בטרם המשיך להיראות אל הכוהנים. אותו האיש היה שומרוני, סוג של 'כופר' עבור היהודים באותה העת. וישוע מעיר על כך 'כְּלוּם לֹא נִמְצָא מִי שֶׁיָּשׁוּב לָתֵת כָּבוֹד לֵאלֹהִים זוּלָתִי בֶּן־נֵכָר זֶה?' (לוקס יז:18)."

החסד קודם להודיה

הסיפור, אמר האפיפיור, "מחלק את העולם לשניים: אלה שמודים ואלו שאינם; אלו שמתייחסים לכל דבר כאילו הוא שייך להם ואלו שמקבלים את הכול כמתנה, כחסד". הקטכיזם של הכנסייה הקתולית מכריז ש-"כל אירוע וצורך יכולים להפוך לקרבן הודיה". לכן, אמר האפיפיור, תפילת ההודיה מתחילה תמיד בהכרה ש-"החסד קודם לנו". "מישהו חשב עלינו לפני שלמדנו לחשוב; מישהו אהב אותנו לפני שלמדנו לאהוב; מישהו רצה אותנו בטרם ליבנו למד לרצות". "אם אנחנו מתבוננים כך בחיים", אמר, "אז 'תודה' הופכת לכוח מניע ביומיום שלנו".

מתנת החיים

האפיפיור פרנציסקוס הסביר שהמילה "אאוקריסטיה", שמציינת את התקדיש המרכזי של הכנסייה, גזורה מהמילה היוונים שמשמעותה "הודיה". הנוצרים, כמו כל מאמין אחר, מברכים את אלוהים על מתנת החיים. "כולנו נולדנו מכיוון שמישהו רצה שנזכה בחיים. זהו חוב ראשון בשורה של חובות שאנחנו צוברים מעצם חיינו. חובות של הודיה". בכך שאלוהים, מחנכים, מורים באמונה ואחרים "הביטו בנו בעיניים טהורות וביצעו את תפקידם מעל ומעבר למצופה, הם עוררו בנו את הצורך להודות. אפילו החברות היא מתנה שעליה עלינו להודות".

האהבה מובילה להודיה

בהמשך השיעור, האב הקדוש אמר שההודיה צומחת מהמפגש עם ישוע. ישוע מרבה לעורר שמחה ולגרום לפוגשים בו לשבח את אלוהים. גם אנחנו נקראים להשתתף בחגיגה העצומה, כפי שניתן ללמוד מסיפור עשרת המצורעים. הם שמחו על כך שהם זכו שוב בבריאותם, מכך שהתאפשר להם "לסיים את הבידוד הכפוי והאינסופי שהדיר אותם מהקהילה".  

שמחת המפגש עם ישוע

אולם, רק אחד מהם זכה לחוות "שמחה נוספת" בזכות הריפוי. "הוא שמח על המפגש עם ישוע. עתה, הוא בטוח בכך שהוא אהוב". זהו שורש העניין: עלינו לגלות את האהבה, את הכוח שמניע את העולם ומושל בו, אמר האפיפיור וציטט מהמשורר האיטלקי המפורסם, דנטה אליגיירי. עבור הנוצרים, הוסיף, "משמעות הדבר היא שיש לנו בית, אנחנו שוכנים במשיח, ומהמשכן הזה אנחנו מתבוננים בשאר העולם, שנראה הרבה יותר יפה בעניינו, יפה עד לאין ערוך".

לסיכום, האב הקדוש קרא לנוצרים לשאוף תמיד לשמוח בשמחת המפגש עם ישוע ולעולם לא לשכוח להודות על כך. "אם נשא את ההודיה בקרבנו", אמר, "העולם עצמו ישתפר, גם אם במעט, אבל למסור מעט תקווה – די בכך". "הכול מאוחד ומחובר, ועל עולם לעשות את המוטל עליהם, בכל מקום שבו הם נמצאים".