התעללות, רצינגר: "בושה, צער, בקשת סליחה מכל הלב"

מאת חדשות הוותיקן

האפיפיור בדימוס, בנדיקטוס ה-16, התערב באופן ישיר ואישי על מנת להגיב לדיווח על התעללות בבישופות מינכן ופריזינג, שם היה הארכיבישוף במשך פחות מחמש שנים. הוא עושה זאת באמצעות מילים של תשובה, המכילות גם את ה"וידוי" האישי שלו ומבט אמוני על "האשמה החמורה ביותר" (כך הטקסט בלטינית, ה.מ.) של התעללויות והסתרה.

בחלקו הראשון של המכתב מודה רצינגר למי ששיתף עמו פעולה לבחינת החומר התיעודי והכנת התשובות שנשלחו לוועדה. כפי שכבר עשה בימים האחרונים, הוא מתנצל שוב על הטעות, שלא במתכוון, על נוכחותו בישיבת ה-15 בינואר 1980, במהלכה הוחלט לקבל לבישופות כומר שנזקק לטיפול. הוא גם אומר שהוא "אסיר תודה במיוחד על האמון, התמיכה והתפילה של האפיפיור פרנציסקוס אותם מסר לי באופן אישי".

בחלק השני של המכתב, האפיפיור בדימוס אומר שהוא מופתע מהעובדה שהכנסייה מעמידה מדי יום במרכז סעודת האדון "את הווידוי על חטאינו ובקשת המחילה. אנו מפצירים בפומבי באלוהים החי. לסלוח לנו, על אשמתנו החמורה ביותר". ברור, ממשיךבנדיקטוס, כי "המילים 'חמורה ביותר' אינן חלות בכל יום ועל כל אדם באותה צורה. אבל בכל יום הם גורמים לי לתהות אם גם היום אני צריך לדבר על חטא חמור ביותר. ואומרים לי באופן מנחם שעד כמה שחטאי גדול הוא, האדון סולח לי, אם אני באמת מרשה לעצמי לחשבון נפש על ידו, ובאמת מוכן להשתנות".

לאחר מכן, יוזף רצינגר נזכר בשיחות פנים אל פנים עם קורבנות התעללות שביצעו אנשי דת. "בכל הפגישות שלי, במיוחד במהלך מסעותיי הרבים כאפיפיור, עם קורבנות התעללות מינית על ידי כוהני דת, ראיתי ממקור ראשון את ההשפעות של החטא החמור ביותר. והגעתי להבנה שאנחנו עצמנו נמשכים לחטא החמור הזו. בכל פעם שאנו מתעלמים או נכשלים בעימות עם ההחלטיות והאחריות הדרושים, כפי שקרה לעתים קרובות מדי וממשיך לקרות".

"כמו באותן פגישות", אומר האפיפיור בדימוס, "שוב אני יכול רק להביע בפני כל קורבנות ההתעללות המינית את הבושה העמוקה שלי, את צערי העמוק ואת בקשת הסליחה מכל הלב על כל המקרים שהתרחשו בעת שהייתה לי האחריות בכנסייה הקתולית. כל מקרה בודד של התעללות מינית הוא מזעזע ובלתי ניתן לתיקון. לקורבנות ההתעללות המינית יש אהדה עמוקה ממני ואני חש צער רב לכל מקרה לגופו".

לאחר מכן, בנדיקטוס ה-16 אומר שהוא מבין יותר ויותר "את הסלידה והפחד שחש המשיח בהר הזיתים כשראה את כל הדברים הנוראים שהוא יצטרך לסבול בפנים. למרבה הצער, העובדה שבאותם רגעים התלמידים ישנו מייצגת מצב שגם היום ממשיך להתרחש וגם עליו אני מרגיש שעלי להשיב, וכך אני יכול רק להתפלל לאדון ולבקש מכל המלאכים והקדושים ומכם אחים ואחיות להתפלל בעדי לה' אלוהינו".

רצינגר מסיים את מכתבו במילים אלה: "די בקרוב אמצא את עצמי בפני המשפט האחרון של חיי. למרות שכאשר אני מסתכל אחורה על חיי הארוכים, יכולה להיות לי סיבה גדולה לפחד ולרעד, אני בכל זאת חש שלווה רבה, כי אני סומך על כך שהאדון הוא לא רק השופט הצודק, אלא גם החבר והאח שבעצמו כבר סבל בגלל מגרעותיי, ובכך הוא גם סנגורי. לאור עת המשפט, החסד בלהיות נוצרי מתבהר לי עוד יותר. הוא מעניק לי ידע, ואכן ידידות, עם שופט חיי, ובכך מאפשר לי לעבור בביטחון בדלת האפלה של המוות."

יחד עם מכתבו של בנדיקטוס ה-16, פורסם גם נספח קצר בן שלושה עמודים, שנכתב על ידי ארבעת המומחים המשפטיים - סטפן מוקל, הלמוט פרי, סטפן קורטה וקרסטן ברנקה - שכבר היו מעורבים בניסוח התגובה בת 82 העמודים לכתב העת. שאלות הוועדה. התגובות הללו, שצורפו לדו"ח על ההתעללות במינכן, עוררו מחלוקת, והכילו טעות תמלול שהובילה לקביעת היעדרותו של הארכיבישוף רצינגר בפגישה שבה הוחלט לקבל כוהן דת שהורשע בהתעללות.

בתשובותיהם החדשות חוזרים המומחים המשפטיים כי הקרדינל רצינגר, כאשר קיבל את הכוהן שעתיד היה להיות מטופל במינכן, לא היה מודע לכך שהוא מתעלל. ובישיבה בינואר 1980 לא צוינה הסיבה שבגללה נאלץ לקבל טיפול, ולא הוחלט לתת לכוהן לעסוק בפעילות קהילתית. המסמכים מאשרים את דברי רצינגר.

 לאחר מכן מוסברת בפירוט הסיבה לטעות בנוגע לנוכחותו של רצינגר שהוכחשה בתחילה: רק פרופסור מיקל הורשה לצפות בדברים בגרסה אלקטרונית, מבלי שהיה רשאי לשמור, להדפיס או לצלם מסמכים. בהמשך, ד"ר קורטה ביצע בטעות שגיאת תמלול בטענה שרצינגר נעדר ב-15 בינואר 1980. אי אפשר אפוא לזקוף את טעות התמלול הזו לבנדיקטוס ה-16 כהצהרה כוזבת מודעת או "שקר". בין היתר, כבר ב-2010, כמה מאמרים בעיתונות, שמעולם לא הוכחשו, דיברו על נוכחותו של רצינגר באותה פגישה, והאפיפיור בדימוס בעצמו, בביוגרפיה שכתב פיטר סיוואלד ופורסמה ב-2020, טוען כי היה נוכח.

מומחים אומרים כי באף אחד מהמקרים שנותחו בדו"ח יוזף רצינגר לא היה מודע להתעללות מינית שבוצעה, או חשד להתעללות מינית שבוצעה על ידי כוהני דת. התיעוד אינו מספק כל ראיה להיפך ולמעשה, בתשובה לשאלות מדויקות בנקודה זו במהלך מסיבת העיתונאים, אמרו אותם עורכי דין שניסחו את הדו"ח כי הם משערים בסבירות שרצינגר ידע, אך מבלי שטענה זו אוששה. לפי עדויות או מסמכים.

לבסוף, המומחים מכחישים כי התשובות שניסחו מטעם האפיפיור בדימוס הפחיתו את חומרת ההתנהגות האקסהיביציוניסטית של הכוהן. "בזיכרונותיו בנדיקטוס ה-16 לא מזער את ההתנהגות האקסהיביציוניסטית, אלא גינה אותה במפורש. הביטוי המשמש כראיה לכאורה למזעור האקסהיביציוניזם הוצא מהקשרו". בתגובתו, בנדיקטוס ה-16 הצהיר כי התעללויות, כולל אקסהיביציוניזם, הן "איומות", "חוטאות", "ניתנות לגינוי מוסרית" ו"בלתי ניתנות לתיקון". בהערכה המשפטית- קנונית של האירוע, "היה רק ​​רצון להזכיר שלפי החוק הקנוני שהיה אז, אקסהיביציוניזם לא היה פשע במובן המצומצם, משום שהנורמת ההענשה הרלוונטית לא כללה במקרה התנהגות נקודתית, מהסוג הזה."

הנספח שעליו חתומים ארבעת היועצים המשפטיים, שעל עבודתם לקח האפיפיור בדימוס אחריות, תורם אפוא להבהרת את שיצא משכלו ולבו של רצינגר, וכן את תוצאת הבדיקה של יועציו. בנדיקטוס ה-16 חוזר ומדגיש כי לא ידע על ההתעללות שביצעו כהני דת במהלך כהונתו הקצרה. אבל במילים צנועות ונוצריות עמוקות הוא מבקש סליחה על "האשמה החמורה ביותר" על ההתעללות ועל הטעויות ועל חוסר ההבנה שהתרחשו במהלך כהונתו.