פרנציסקוס: משמעות חג המולד נמצאת באבוס. אלוהים קרוב, עני וממשי
מאת דווין ווטקינס
״אם אתה מרגיש שהמאורעות גדולים עליך, אם תחושת אשמה וחוסר התאמה אוכלים אותך, אם אתה רעב לצדק, אני, אלוהיך, איתך.״
בזמן שהכנסייה חוגגת את הולדתו של ישוע המשיח, האפיפיור פרנציסקוס נותן את הביטחון לנוצרים ברחבי העולם, בעת שערך את סעודת האדון בבזיליקת פטרוס הקדוש, בערב יום שבת.
בדרשתו ציין האפיפיור, כי בשורת הולדתו של ישוע ״מובילה אותנו לאן שאלוהים היה רוצה שנלך״, גם כשאנו מתרוצצים, אכולים בידי תרבות הצריכה.
הוא מיקד את הרהוריו בחשיבות שלוקס המבשר מייחס לאבוס שבו הניחה מרים את בנה, וציין שהבשורה חוזרת על מונח זה שלוש פעמים בטווח של כמה פסוקים בלבד (לוקס 2).
בפרטים הקטנים של האבוס, הוא אמר, המבשר מבקש להראות לנו את ״קרבתו, עוניו והממשיות״ של האלוהים בבנו, ישוע.
קרבה ב״אבוס הדחייה״
האפיפיור פרנציסקוס אמר שהאבוס יכול לסמל את ״תאוות הצריכה״ של האנושות, מכיוון שהוא משמש כלי להאכלה המאפשרת לצרוך מזון מהר יותר.
״בזמן שבעלי חיים ניזונים מאבוסם״, אמר, ״גברים ונשים בעולם שלנו, ברעב שלהם לעושר ולכוח, צורכים אפילו את שכניהם, אחיהם ואחיותיהם״.
הוא קונן על ריבוי המלחמות והעוולות, ועל השפעותיהן המזיקות על כבוד האדם וחירותו, ובמיוחד על השלכותיהן על ילדים.
עם זאת, אמר האפיפיור, בן האלוהים מונח לראשונה בדיוק באותו ״אבוס של דחייה וסירוב״, מה שהופך את אלוהים לנוכח אפילו בתנאים הגרועים ביותר של הקיום האנושי.
ביטחון בקרבת האלוהים
האפיפיור הוסיף שאלוהים הוא אב שבמקום לטרוף את ילדיו ״מאכיל אותנו באהבתו העדינה״, מתקרב אלינו בענווה. כולנו יכולים להתחזק מקרבת האלוהים לסבלנו ולבדידותנו, כך אמר.
הוא אמר שאין רוע וחטא שמהם ישוע לא רוצה להציל אותנו. והוא יכול. חג המולד פירושו שאלוהים קרוב אלינו: הבה ניתן לביטחון להיוולד מחדש!״
העושר האמיתי נמצא בעוניו של ישוע
האפיפיור פרנציסקוס התייחס למסר של ה״עוני״ שבא לידי ביטוי באבוס, שהיה מוקף במעט מאוד מלבד אהבה.
״עוני האבוס״, כך אמר, ״מראה לנו היכן ניתן למצוא את העושר האמיתי בחיים: לא בכסף ובכוח, אלא במערכות יחסים ובאנשים״.
ישוע, הוסיף האפיפיור, הוא העושר הגדול ביותר שאנו יכולים להשיג, במיוחד כאשר אנו לומדים לאהוב ולשרת את העוני שלו דרך העניים בעולמנו.
אלוהים מאמץ באופן ממשי את הקיום האנושי
לבסוף, האפיפיור התמקד ב״ממשיות״ שבישוע, השוכב באבוס.
״ילד שוכב באבוס היא תמונה בולטת, אפילו גסה״, כך אמר, ש״מזכירה לנו שאלוהים באמת נהיה לבשר.״
בכל רגע בחייו, אמר האפיפיור פרנציסקוס, אהבתו של ישוע אלינו הייתה ״תמיד מוחשית וממשית״ מאז שהוא אימץ את ״חספוסו של העץ וקושי קיומנו״.
בעת שישוע שכב באבוס לאחר ש״חותל בעדינות בידי מרים״, ישוע מראה לנו שהוא רוצה להתעטף באהבתנו לאלו הסובבים אותנו, הנזקקים ביותר.
ישוע נותן בשר וחיים לאמונתנו
האפיפיור פרנציסקוס הזמין את כולם לחגוג את חג המולד במעשים טובים עבור הזולת, על מנת לאפשר ״לתקווה להיוולד מחדש באלה שחשים חסרי תקווה״.
״ישוע, אנו רואים אותך שוכב באבוס,״ הוא התפלל לסיום. ״אנו רואים אותך קרוב, תמיד לצידנו: תודה לך אדון! אנו רואים אותך כעני, כדי ללמדנו שהעושר האמיתי אינו שוכן בדברים אלא בבני אדם, ובעיקר בעניים: סלח לנו, אם לא הצלחנו להכיר ולשרת אותך בהם. אנו רואים אותך כממשי, כי האהבה שלך אלינו מורגשת. עזור לנו לתת בשר וחיים לאמונתנו״.
