האפיפיור בקבלת הקהל: בזמנים של עצב, שאבו נחמה מתחייתו של ישוע

מאת דבורה קסטלאנו לובוב

כשאתה מוצף בעצב, התנחם בתחייתו של ישוע
האפיפיור פרנציסקוס הציע את התזכורת הזו במהלך קבלת הקהל השבועית שלו ביום רביעי האחרון, שהתקיים באולם פאולוס השישי בוותיקן.
בהמשך לסדרת הקטכיזם שלו על המידות הטובות והמידות הרעות, האפיפיור התמקד השבוע בחטא העצבות המופרזת (בלטינית, Acedia Vel Tristitia), והזכיר שיש שני סוגים של עצבות.

שני סוגים של עצבות

הראשון, הוא הסביר, זה "צער המתאים לחיים הנוצריים, ואשר בחסדו של אלוהים ניתן לשנות לשמחה". צורה של צער זה, הוא אמר, "אסור לדחות והוא מהווה חלק מדרך החזרה בתשובה".
זה הניסיון, הוא הזכיר, של הבן האובד שכשאר "הגיע לעומקי השפל", הרגיש, "מרירות גדולה שעוררה אצלו להתעשת ולהחליט לחזור הביתה לאביו".
צורה זו של צער, הוא התעקש, זה "חסד", המחזיק ביכולת "להתאבל על חטאינו, לזכור את מצב החסד שממנו נפלנו, ולבכות בגלל שאיבדנו את הטהרה שאלוהים חלם עבורנו".
ואילו בסוג השני של העצבות, אמר, "יש להילחם בנחישות ובכל הכוח, כי הוא בא מהשטן".
"החולי של הנפש", אמר, "מתעורר בלב האדם כאשר תשוקה או תקווה נעלמים", וזו הייתה החוויה של התלמידים באמאוס בבשורה על פי לוקס הקודש, כשהם מתאבלים על מותו של ישוע.
שאול הקודש, האפיפיור פרנציסקוס הזכיר, הציע את ההבחנה בין שני הסוגים כשכתב אל הקורניתים:"כִּי הָעַצֶּבֶת שֶׁהִיא כִּרְצוֹן אֱלֹהִים גֹּרֶמֶת תְּשׁוּבָה לִישׁוּעָה אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יִתְחָרֵט עָלֶיהָ וְעַצְּבַת הָעוֹלָם מְבִיאָה לִידֵי מִיתָה" (השנייה אל הקורינתים ז:10).

התחדש באמונה ובתקווה

הדינמיקה של העצבות, הסביר האפיפיור פרנציסקוס, קשורה לחוויית אובדן והזכיר, שלעיתים קרובות מלווה בייאוש, חולשת הרוח, דיכאון וייסורים.
"כולנו עוברים ניסיונות שמייצרים בנו צער, כי החיים גורמים לנו להגות אחר חלומות שמתנפצים", האפיפיור הכיר, והצביע על כך שאחרי המהומה הפנימית שלנו, יש אנשים שלא מסוגלים להתגבר על המלנכוליה והעצבות, בעוד שאחרים מסוגלים להתחדש בתקווה.
האפיפיור פרנציסקוס האיץ באלה שעלולים לשקוע בעצבות מופרזת, להתנחם באמצעות אמונתם ובקרבתו של ישוע.

תחייתו של ישוע מנחמת אותנו

"אבל מסוים ממשיך, כאשר אדם ממשיך להרחיב את החלל של מי שכבר אינו שם, ואינו ראוי לחיים ברוח", אמר האפיפיור, וציין כי זה לא בריא ולא מתאים לזהות הנוצרית שלנו.
אמנם הוא הודה שיש משהו בעבר של כל אחד שצריך מרפא ושהעצבות היא טבעית, אך הוא הזהיר שזה יכול להפוך למשהו ערמומי ומסוכן.
עם זאת, האב הקדוש הרגיע, "ניתן להילחם בזה בקלות, באמצעות המחשבה על תחייתו של ישוע."

"ניתן להילחם בזה בקלות, באמצעות המחשבה על תחייתו של ישוע."

"עם זאת חיים מלאים עשויים להיות סותרים, עם רצונות מובסים, עם חלומות שלא מומשו וחברויות אבודות", הכיר בכך האפיפיור, "הודות לתחייתו של ישוע, אנו יכולים להאמין שהכל יוושע."

אמונה מגרשת את הפחד

"ישוע קם מן המתים לא רק בשביל עצמו", האפיפיור השתאה, "אלא גם בשבילנו, כדי לגאול את כל האושר הלא ממומש בחיינו."
"האמונה מגרשת את הפחד, והתחייה של המשיח", הוא שמח, "מסירה את העצבות כמו את האבן מהקבר."
"האמונה מגרשת את הפחד, והתחייה של המשיח מסירה את העצבות כמו את האבן מהקבר."
בעודו מתבונן כי יומו של כל נוצרי הוא "תרגיל בתחיית המתים", האפיפיור פרנציסקוס סיים בתפילה למען שרוחו של ישוע שקם לתחייה תעזור לנו להביס את הצער בקדושה.