המשנה החברתית של הכנסייה – מקור לרעיונות בעולם שאחרי המגפה
מגפת הקורונה היא כמו תמונת תשליל. היא מביאה לקדמת הבמה את כל העוולות החברתיים ובכך היא מגלה לנו את הצעדים הבאים שבהם עלינו לנקוט. כך טוענת מרי דניס מארגון "פקס כריסטי הבינלאומי". מרי היא אחת המומחות שהוזמנו על ידי האפיפיור פרנציסקוס להשתתף בוועדה המיוחדת של הכנסייה שמגבשת מדיניות לעולם שלאחר הנגיף. המצב, היא אומרת, "סייע לי להכיר בפגיעותם של החיים, במרכזיותן של מערכות יחסים ובחשיבות הקהילה. נגיף הקורונה חושף את העוולות העמוקות ואת האלימות שמותירות אנשים, קהילות ומדינות רבים מידי פגיעים הרבה יותר מאחרים". הכנסייה, לדבריה, באמצעות המשנה החברתית שלה, "יכולה לסייע בהפקה והערכה של רעיונות שיכולים לעצב עתיד צודק ובר-קיימא".
ש: הדברים נכונים בעיקר בנוגע לצעירים, שלאור חוסר היציבות איבדו את זכותם לחינוך.
באמצעות וועדת הקורונה של הוותיקן, האפיפיור פרנציסקוס סיפק דוגמה למנהיגות מעוררת השראה בעולם פצוע. תשומת הלב שלו להשפעת המגיפה על הפגיעים והמודרים שבחברות שלנו סייעה לעולם לראות בו רועה שיכול לעודד ולנחם.
בה בעת, עבודתה הרוחבית של וועדת הקורונה מראה את רצינות כוונותיו לרדת לשורשיי המשבר שעמו אנו מתמודדים עתה ולדמיין עתיד שנמצא בהרמוניה גדולה יותר עם החזון שהוא שטח ב"לך השבח". בחקירת הממדים השונים של המשבר הזה, אני מוכה בתדהמה מהצורך שלנו בשינוי כלל-עולמי, בתשובה אקולוגית ובתשובה לבשורה של אי-אלימות.
ש: האפיפיור פרנציסקוס ביקש מוועדת הקורונה להכין את העתיד במקום להתכונן אליו. מה צריך להיות תפקידה של הכנסייה הקתולית כמוסד במאמץ הזה?
לכנסייה הקתולית כוח מכנס עצום. וועדת הקורונה היא דוגמה אחת מיני רבות מהשנים האחרונות של נושאים בעלי חשיבות עולמים בעמדו במרכזם של כנסים ואירועים בוותיקן, בניהם פירוק מכלי נשק גרעיניים, כריית משאבים, מהגרים ופליטים, בטחון סייבר, אי-אלימות ומלחמה צודקת ועוד. ביכולתה לכנס [במקום אחד אנשים בעלי] ניסיון רב מהקשרים שונים מסביב לעולם יחד עם מחקר מדעי מהמעלה הראשונה, ניתוח חברתי-כלכלי וסביבתי ואת משנתה החברתית של הכנסייה עצמה, הכנסייה יכולה לסייע בהפקה ובהערכה של רעיונות שיכולים לעצב עתיד צודק ובר-קיימא יותר".
ש: אילו לקחים אישיים (אם בכלל) הפקת מחוויית המגפה? אילו שינוים מוחשיים את מקווה לראות לאחר המשבר הזה, ברמה האישית והגלובלית?
חוויית המגיפה סייעה לי להכיר בפגיעותם של החיים, במרכזיותן של מערכות יחסים ובחשיבותה של הקהילה. נגיף הקורונה חושב עוולות ואלימות מושרשים שמותירים אנשים, קהילות ומדינות רבים מידי פגיעים יותר מאחרים. לאחר המשבר אני מקווה לשינוי מכריע בסדרי העדיפויות הלאומיים, בירידת ההשקעה ברכישת כלי נשק ובמלחמות ובהשקעה ניכרת בבריאות, בחינוך ובדאגה לארץ. אני מאמינים שזרעיה של אי-האלימות נזרעו בידי כל מי שהגיבו באופן מועיל לסבל שנגיף הקורונה גרם. הזרעים הללו, אם יטפחו וידאגו להם כראוי, יכולים להוביל לעלייתה של סולידריות גלובלית שמושרשת באי-אלימות שתקדם שלום צודק ובר-קיימא.
ש: ההכנות לעולם שלאחר הקורונה כוללות חינוך של הדורות הבאים, שעליהם תוטל האחריות לקבל החלטות לעתיד לבוא. במובן הזה, האם ניתן להתייחס לחינוך כ"השקעה" שאת עלותה יש לצמצם ככל הניתן, בייחוד בשעת משבר?
העתיד יוכרע על פי האיכות, המתודולוגיה והתוכן של החינוך שאנחנו מספקים לדורות העתיד ועל פי יכולתה של החברה לטפח את הפוטנציאל העצום שטמון בכל ילד כבר בשנותיו הראשונות. המחנכת הדגולה מריה מונטסורי דיברה על תפקידו של המחנך לטפח "אומץ מוסרי" בילד ו"מצפון איתן" ותחושת כבוד וערך עצמיים. משפחות וקהילות מקומיות בריאות, סולידריות אנושית, שלום עולמי והישרדות הארץ יהיו, במידה רבה, תלויים ביכולת ובנכונות שלנו להשקיע בחינוך שמושרש באהבה ושיוצר מסוגלות לחשיבה יצירתית וביקורתית.
ש: על אף שהיא עצמה נמצאת בקשיים כלכליים, הכנסייה הקתולית נמצאת בחזית החינוך לעניין. כפי שראינו לאורך המגפה, הסגרים השפיעו השפעה אדירה על בתי הספר הקתוליים. למרות זאת, הכנסייה ממשיכה לקבל את כולם, ללא הבדלי אמונה, וליצור מרחבים למפגש ודיאלוג. מהי חשיבות הדבר?
תרומתם של בתי הספר הקתוליים לשלום ולרווחה בקהילה מפולגות ובמדינות שטופות אלימות היא אדירה. עבודתן המופלאה של האחיות הדומיניקניות בעירק, שמספקות חינוך לתלמידים נוצרים ומוסלמים כאחד, היא דוגמה מאלפת לכך. למפגש ולדיאלוג חשיבות עליונה. ערך מיוחד יש לבתי הספר שבהם כבודו של כל מבוגר וכבוד לכל תלמיד הופכים להיות אורח חיים, שבהם תכנית הלימודים כוללת עיסוק נרחב באי-אלימות ככלי מרכזי לשינוי פניהם של עימותים.
ש: איזו תרומה יכולה להיות לחינוך בנושאי דת ודתות לצעירים, בייחוד בעולם שהולך ונהיה מפולג ושמטפח את העיסוק בפחד ובמתח?
ב"מכללת מרים" שבפיליפינים, באמצעות המרכז לחינוך לשלום וארגון "פקס כריסטי", תלמידים קתוליים יצרו מערכות יחסים ארוכות טווח עם תלמידים מוסלמים בעיר דאבאו. הם הכירו אחד את השני כחברים והבינו את הערכים המשותפים לשתי המסורות הדתיות. התלמידים עובדים יחדיו כדי למצוא פתרונות צודקים לשנים של סכסוך בארצם. המרכז לחינוך לשלום היה כלי חיוני להפצת העיסוק בחינוך לשלום ברחבי הפיליפינים.
