יום עצוב

מאת אנדריאה טורניאלי

יום חמישי, 11 באפריל, היה יום קודר עבור אירופה ומוסדותיה. ההחלטה להפוך הפלה, להריגה מכוונת של בני אדם חסרי ישע - נא לא להתייחס אליהם כ"תוספתן" או "חתיכת בשר קטנה" - לזכות יסוד מזכויות האדם, מעידה רבות על הסחף הערכי המתרחש.

לאחרונה, ביום שני האחרון, הוציא המשרד האחראי על תורת האמונה הצהרה שאושרה על ידי האפיפיור פרנציסקוס, בדבר "הכבוד האינסופי" של כל אדם, ורשימה חלקית של פגיעות בכבוד האדם שמתרחשות בימינו. אחת מהפגיעות הללו היא הפלה.

"עלינו כעת, יותר מתמיד, לגלות אומץ ולהביט אל האמת בעיניים, ולקרוא לדברים בשמותיהם, מבלי להיכנע לפשרות נוחות או לפיתוי של הטעיה עצמית... הפלה מלאכותית היא הריגה מכוונת וישירה, בכל אמצעי שבו היא מבוצעת, של בן אדם בשלב הראשוני של קיומו, מהתעברות ועד הלידה."[89] עוברים הם, אפוא, "חסרי הישע והתמימים ביותר בינינו. בימינו, נעשים מאמצים להתכחש לכבודם האנושי ולעשות עמם כרצון, לקחת את חייהם ולחוקק חוקים המונעים מכל אחד להתערב בכך."[90] לכן, יש להצהיר בכל תוקף ובהירות, גם בימינו, כי "הגנה על חיי העובר קשורה קשר הדוק להגנה על זכויות האדם וזכויות אחרות. זה מבוסס על האמונה שבני אדם תמיד קדושים ומוגנים מפני פגיעה, בכל מצב ובכל שלב של התפתחותם."
ידוע לנו שכדי שהחלטת הפרלמנט תיכנס לתוקף, נדרש אישור של פה אחד על ידי 27 מדינות החברות באיחוד האירופי, והשגת פה אחד בתחום זה תהיה קשה.

עם זאת, המסר נותר בעינו: אירופה שותקת ועייפה, חסרת יכולת להשמיע קול אחדות ביוזמות דיפלומטיות כדי לבלום את המלחמה הנמשכת והתהום שאליה העולם צועד בקצב יותר ויותר מהיר, חסרת יכולת לקחת אחריות כקהילה על מצוקת המהגרים ולסייע להם, ולמנוע את הפיכת הים התיכון לבית קברות, האיחוד האירופי שם לו למטרה לקבוע כזכות יסוד את האפשרות, שכבר מותרת ברוב המדינות החברות באיחוד, שהיא המתה של נשים וגברים בשלב ההתחלתי של קיומם.

ביום חמישי האחרון, בעוד הפרלמנט האירופי התכונן להצביע על נושא ההפלות, האפיפיור פרנציסקוס, בנאומו בפני המליאה של האקדמיה האפיפיורית למדעי החברה, דיבר האפיפיור פרנציסקוס על תרבות הצריכה הרווחת בימינו, שהופכת לתרבות מוות הפוגעת בחלשים ביותר.

“כל בן אדם,” אמר, “זכאי לחיות בכבוד ולהתפתח באופן מלא, גם אם הוא לא פרודוקטיבי,  או בגלל שהוא נולד עם מוגבלות או בגלל שהיא התפתחה במהלך חייו. זה אינו גורע מכבודם הגדול כבני אדם, כבוד המבוסס לא על תנאים חיצוניים אלא על הערך העצמי הטבוע בנשמתם. כל עוד לא יישמר עקרון יסודי זה, לא יהיה עתיד לאחווה ולא להישרדות האנושות."
(Fratelli tutti, 107)