ארץ הקודש: חינוך ככלי הכרחי לתקווה בזמנים אפלים במיוחד

מאת אוליבייה בונל ולינדה בורדוני

המלחמה הביאה לרמת טראומה שלא ריחמה על אף אחד, אמר האב יעקוב רפידי, יש לה "השפעה עמוקה מאוד על התלמידים" הוא הוסיף וציין כי במצב "רגיל" כ-20 אחוז מהתלמידים בשטחים הפלסטיניים. דורשים תמיכה פסיכולוגית, כיום המספר הזה גדל באופן אקספוננציאלי.

"עכשיו אנחנו יכולים לומר שכולם צריכים טיפול פסיכולוגי בגלל הדם, הסכסוך, ההרס והמלחמה", הדגיש.

בשיחה לתקשורת הוותיקן, הממונה על בתי הספר של הפטריארכיה הלטינית בפלסטין והמזכיר הכללי של בתי הספר הנוצריים באזור הדגיש את השפעת האלימות על התלמידים.

ומעבר לצלקות הרגשיות, הוא גם הצביע על המצב הכלכלי הקשה שגרם לכך שלמעלה מ-300,000 עובדים פלסטינים, שתלויים בתעסוקה בישראל, אינם מסוגלים לעבוד כבר למעלה משנה.

זה, המשיך האב רפידי, יחד עם קיצוצים בשכרם של המועסקים ברשות הפלסטינית, הותירו משפחות בקשיים.

"הנוצרים שלנו, במיוחד בירושלים ובבית לחם, עובדים בתיירות ובאתרי עלייה לרגל", ציין, "אבל עכשיו אין עולי רגל, אין תיירות."

כתוצאה מכך, הוא הוסיף, משפחות רבות אינן יכולות לעמוד בתשלומי בית הספר, מה שמקשה עוד יותר על מערכת החינוך שכבר קורסת.

חינוך כנשק של תקווה

למרות האתגרים הגדולים, האב רפידי יציב באמונתו בכוח של החינוך. "חינוך הוא נשק של שינוי לעתיד טוב יותר", אמר.

הוא הביע את דאגתו כי בתי הספר חייבים להישאר מקומות מקלט לילדים, הוא אמר שהם חייבים לספק לא רק ביטחון פיזי אלא גם תחושת מטרה ותקווה.

בבתי הספר שלנו, הוא אמר, מורים עובדים קשה כדי ליצור אווירה שבה תלמידים יכולים להימלט מהמציאות היומיומית של האלימות הזאת: "אנחנו מנסים להפוך את בית הספר למקום מפלט ייחודי עבור ילדינו."

עם זאת, הוא הוסיף, לא קל לדבר על שלום בתוך שפיכות דמים: "קשה לדבר על שלום כשיש סביבנו מלחמה, ודם."

לנוכח האלימות היומיומית הוא הסביר שצוות המחנכים שלו מתעקש ללמד פתרון סכסוכים בדרכי שלום, לטפח דיאלוג וכבוד כחלופות לסכסוך.

"אנחנו עוזרים לילדים להבין שאלימות לא פותרת בעיות; דיאלוג וכבוד לאחרים כן פותר אותן", ציין.

באמצעות פעולות קונקרטיות, כמו קידום מודלים לחיקוי שהם שלווים ומעודדים תלמידים לעסוק בדיאלוג, הם מנסים לצמצם את השפעת האלימות שמחלחלת בחיי היומיום שלהם, אמר האב רפידי, אך המגבלות ברורות: "אנחנו יכולים לקחת צעדים מוגבלים בלבד", "כשהאלימות מקיפה את בתי הספר שלנו, ואלה דברים שאנחנו לא יכולים לשנות."

עזה: אתגר עצום

האב רפידי הזכיר כיצד אחד משני בתי הספר של הפטריארכיה בעזה נהרס, והותיר רק בית ספר מתפקד אחד תחת לחץ קיצוני.

עם גישה מוגבלת למזון ומים, המורים נאבקים ליצור מראית עין של נורמליות עבור התלמידים: "אין חינוך בעזה מלבד במנזר שלנו, בכנסייה של המשפחה הקדושה, שם אנחנו מהווים מחסה ל-700 אנשים, כולל 150 ילדים, הוא אמר, והדגיש כי לנהל בית ספר על רקע הפצצות, מחסור בציוד ופחד מתמיד הוא אתגר עצום.

"זה מאוד קשה", גם בגלל המצב ההומניטרי הקטסטרופלי, הסביר האב רפידי, אבל באמצעות הסיוע של הפטריארכיה, בית הספר ממשיך במאמצים לספק חינוך, גם אם הנסיבות הקשות.

קריאת האפיפיור לתפילה עבור השלום

אל מול הקשיים המדהימים האלו, האב רפידי אמר שהוא שואב כוח מאמונה. ב-7 באוקטובר 2024, הפטריארכיה של ירושלים, נענית לקריאתו של האפיפיור פרנציסקוס ליום עולמי של צום ותפילה למען השלום, ותצטרף לנוצרים ברחבי העולם בתפילה להפסקת האלימות בארץ הקודש, אישר האב רפידי.

זה, הוא המשיך, הוא לא רק משהו סמלי אלא חיוני: "עם אלוהים, אנחנו יכולים לעשות הכל (...) אבל עם בני אדם, זה בלתי אפשרי כי אינטרסים פוליטיים וכלכליים מתערבים."

כשהוא מדגיש את אמונתו שלא ניתן להשיג שלום אמיתי רק באמצעות משא ומתן מדיני או דיפלומטיה בינלאומית, אמר: "שלום עולמי מבוסס על אינטרסים אישיים ופוליטיים, אבל עם אלוהים, אנחנו יכולים לקבל שלום אמיתי."

תקווה ושליחות

למרות אתגרי המלחמה, הקריסה הכלכלית ומעגל האלימות האינסופי לכאורה, האב רפידי אמר שהוא משוכנע שחינוך הוא דבר חיוני בעיצוב עתיד טוב יותר.

המשימה שלו, הוסיף, נותרה ברורה: להמשיך לספק לילדים חינוך שמבוסס על ערכים אנושיים ורוחניים, גם בזמנים הקשים ביותר.

"בלי תקווה, לא נוכל להמשיך", סיכם האב רפידי, וחינוך הוא מקור יקר לתקווה שכזו.