האפיפיור בסעודת האדון בקפריסין: רק ביחד נוכל להחלים מהאפלה המסמאת
מאת: פרנצ׳סקה מרלו
בפנייתו למאמינים ב-״אצטדיון GSP״ שבניקוסיה, במהלך סעודת האדון, נזכר האפיפיור פרנציסקוס במקרא מהבשורה עפ״י מתי, בו ישוע עובר במקום, כאשר שני עיוורים זועקים לעברו: "רחם עלינו, בן דוד". האפיפיור ציין ששני האנשים עיוורים, אך הם מבינים שישוע הוא המשיח שהגיע לעולם. הם יכולים לעזור לנו, במהלך תקופת הציפייה, "לקבל את פני האדון בבואו", אמר האפיפיור.
שלב ראשון: ללכת לישוע
האפיפיור פרנציסקוס ציין כי הצעד הראשון הוא שהשניים "הלכו לישוע בחפשם ריפוי". למרות שהם לא יכולים לראות אותו, אמר, "הם שומעים את קולו ועוקבים אחר צעדיו". שני האנשים בבשורה בטחו בישוע, הוא המשיך, ולכן "הם הלכו אחריו בחיפוש אחר אור לעיניהם".
האפיפיור ציין כי השניים בטחו בישוע כי "הם מבינים שבתוך אפלת ההיסטוריה, הוא האור המאיר את "הלילות" של הלב ושל העולם". הוא הדגיש שגם לנו יש סוג של "עיוורון" בליבנו, וכמו שני העיוורים שקועים לעתים קרובות בחושך החיים. לעתים קרובות היינו מעדיפים להישאר סגורים בתוך עצמנו, לבד בחושך, לרחם על עצמנו ולהסתפק בכך שהעצב הוא בן הלוויה שלנו, אולם במקום זאת עלינו ללכת אל ישוע, אמר האפיפיור. הבה ניתן לישוע את ההזדמנות לרפא את ליבנו.
שלב שני: שיתוף בכאב
הצעד הבא, המשיך האפיפיור, הוא ש"הם שיתפו את כאבם". הם מבקשים עזרה ביחד, אמר האפיפיור. "זהו סימן ברור של החיים הנוצריים והתכונה הייחודית של רוח הכנסייה: לחשוב, לדבר ולפעול כ"אנחנו", ויתור על האינדיבידואליזם ועל תחושת אי-התלות המזהמים את הלב".
לשני העיוורים האלה יש הרבה מה ללמד אותנו, המשיך האפיפיור. "כל אחד מאיתנו עיוור בדרך כלשהי כתוצאה מחטא", הסביר והוסיף כי הדבר "מונע מאיתנו "לראות" את אלוהים כאבינו ואחד את השני כאחים ואחיות". החטא הזה מעוות את המציאות, המשיך האפיפיור, אבל אם נסבול את העיוורון הפנימי שלנו לבדנו, אנו עלולים לכרוע תחתיו. "אנחנו צריכים לעמוד אחד ליד השני, לחלוק את הכאב שלנו ולהתמודד יחד עם הדרך שלפנינו", אמר.
לחדש את תחושת האחווה
אחים ואחיות יקרים, המשיך האפיפיור. "מול החושך הפנימי שלנו והאתגרים העומדים בפנינו בכנסייה ובחברה, אנו נקראים לחדש את תחושת האחווה שלנו". אם נישאר מפולגים לעולם לא נרפא לחלוטין מהעיוורון שלנו", הדגיש. הריפוי מתרחש כאשר אנו נושאים יחדיו את הכאב, כאשר אנו מתמודדים יחד עם הבעיות שלנו, כאשר אנו מקשיבים ומדברים אחד עם השני.
שלב שלישי: הבשורה הטובה
הצעד השלישי והאחרון, המשיך האפיפיור, הוא "הם הכריזו בשמחה על הבשורה הטובה". לאחר שישוע ריפא את שני העיוורים, השניים "החלו להפיץ את הבשורה לכל האזור". יש בזה קצת אירוניה, ציין האפיפיור. "ישוע אמר להם לא לספר לאיש מה קרה, אבל הם עושים בדיוק את ההיפך". כוונתם לא הייתה להפר את מצוות האדון, אמר האפיפיור. "הם פשוט לא היו מסוגלים להכיל את התרגשותם מהריפוי ואת השמחה מהמפגש עם ישוע". זה, הוא הוסיף, "הוא עוד סימן מובהק של הנוצרי".
בסיום דרשתו , הודה האפיפיור לכל הנוכחים באצטדיון ניקוסיה על שהם חיים "בשמחה" את המסר המשחרר של הבשורה, ועודד אותם "להמשיך להתקדם בדרך זו". כמו שני העיוורים בבשורה, "הבה נפגוש שוב את ישוע, ונצא מעצמנו על מנת שנעיד ללא מורא על ישוע לכל מי שאנו פוגשים!"
"אחים ואחיות, האדון ישוע עובר גם הוא ברחובות קפריסין, שומע את זעקות העיוורון שלנו", הדגיש האפיפיור. "הוא רוצה לגעת בעינינו ובלבנו ולהוביל אותנו אל האור, לאפשר לנו להיוולד רוחנית מחדש ולהתחזק". הבה נחדש את אמונתנו בו, סיכם האפיפיור, "הבה נאמר לו: ישוע, אנו מאמינים שהאור שלך גדול מהחושך שלנו; אנו מאמינים שאתה יכול לרפא אותנו, שאתה יכול לחדש את האחווה שלנו, שאתה יכול להגביר את שמחתנו".
