האב פאטון: "כמה סיפורים על טוב וזרעי אחווה בארץ הקודש"

אלסנדרו די בוסולו – הוותיקן

"סיפורים על טוב, זרעי אחווה בארץ הקודש ובמזרח התיכון שהאפיפיור מבקש מאיתנו לספר? אני נזכר, בסוריה, ביוזמה לתת שם ועתיד לילדי חלב שנותרו יתומים מאב עקב הסכסוך, ושלא ניתן היה לרשום אותם. הודות לשיתוף הפעולה בין המופתי, הבישוף והקהילה הפרנציסקנית שלנו, הצלחנו". האב פרנצ'סקו פאטון, שומר ארץ הקודש, מדבר אפוא על האתגרים שהאפיפיור פרנציסקוס הציע לנזירים של המשמורת והעורכים של כתב העת ״טרה סנטה״ וכלי תקשורת פרנציסקנים אחרים, לרגל יום השנה ה-100 של כתב העת שפורסם היום באיטלקית, צרפתית, אנגלית, פורטוגלית, ספרדית וערבית.

האב פאטון, כיצד נותנת לך ההזמנה של האפיפיור לספר ולבנות את "האחווה האפשרית" בארץ הקודש וגם בכל המזרח התיכון? מה ניתן לעשות?

האתגר הוא לשלב מצד אחד את נושא האחווה האופייני גם לפרנציסקנים עם נושא התקשורת והפצת הבשורה שהם חלק מהשליחות של הכנסייה. כי בתור משמורת ארץ הקודש יש לנו שליחות. הדבר חייב להיעשות תוך התחשבות גם בהקשר שבו אנו נמצאים, שהוא בהחלט הקשר לא קל, וגם מאוד מפולג ומשוסע על ידי סכסוכים היסטוריים ועכשוויים. חשוב גם לקחת בחשבון את האמצעים של היום. על כך דיבר האפיפיור פרנציסקוס והדגיש שתקשורת חייבת להיעשות ב-360 מעלות. אחר כך הוא גם נזכר בביטוי שאני מאוד אוהב מאחת ההודעות שלו ל״יום התקשורת החברתית״- "לשחוק את סוליות הנעליים". מי שעוסק בתקשורת בארץ הקודש חייב לשחוק את סוליות הנעליים, להבין גם את הכאב הגדול שיש, את הבעיות הרבות שקיימות, אבל גם לקחת בחשבון את זרעי הטוב שקיימים גם באזורים שבהם מתנהל סכסוך מתמשך מזה עשר שנים כמו בסוריה וגם באזורים שסובלים כבר כמה שנים מהמשבר הכלכלי והפוליטי כמו לבנון. ישנם אזורים שסבלו מאוד בשנתיים האחרונות של המגיפה כמו פלסטין, ירושלים והעיר העתיקה. ולנו חשוב לספר את סיפור חייהם של הנוצרים.

אך האם אנו מסוגלים למצוא ולספר על אותם הזרעים והמחוות הללו של אחווה, אפילו אקומנית או בין-דתית, במזרח התיכון?

יש גם מחוות אקומניות וגם בין-דתיות של אחווה והייתי אומר שהן גם משמעותיות. ברמה האקומנית, למשל, המסע של הכנסיות בירושלים, אבל גם בלבנון ובסוריה, הוא מסע של קרבה, אחווה ושיתוף פעולה, בשנים האחרונות, באמת. גם כשיש בעיות, אנחנו מתמודדים איתם ביחד וגם כשיש צורך לתקשר אנחנו עושים את זה. מנקודת מבט בין-דתית, יש כמה חוויות מעניינות ביותר.

המהדורה האחרונה של ״טרה סנטה״, כתב העת של משמורת ארץ הקודש

למשל, בישראל יש חוויות של דיאלוג עם קהילות יהודיות, שגם בונות גשרים וקשרי אחווה. אני חושב על הפעילויות שיש לנו עם הקהילה היהודית בעין כרם, או על חוויה הקונסרבטוריון למוזיקה "מגניפיקט" בירושלים, שבו נמצאים יחד מורים ותלמידים יהודים, נוצרים ומוסלמים. בסוריה, אחת החוויות המשמעותיות ביותר הייתה היוזמה הקשורה למתן שם ולהבטחת עתיד לילדי חלב שנותרו יתומים מאב, ולכן לא ניתן היה לרשום אותם. הודות לשיתוף הפעולה בין המופתי, הבישוף והקהילה הפרנציסקאנית שלנו ניתן היה להעניק לילדים אלו שם ועתיד. בדיוק כפי שהצלחנו להקים תוכנית שתעזור לילדים, בני נוער וצעירים להתגבר על הטראומה שנגרמה משהייתם באזור מלחמה שנים רבות. כל אלו הם סימנים לאחווה אפשרית בשם טובת הכלל.

אז האם האפיפיור צודק לומר, כפי שאמר הבוקר, שהזרמים הנוצרים השונים, לרוב כבר קרובים לאחדות בארץ הקודש?

הייתי מעז לומר שארץ הקודש היא המקום שבו הזרמים נוצרים הכי קרובים לאחדות. הייתי אומר שבארץ הקודש אולי פחות מדברים על אקומניזם, אבל אחדות נהוגה הרבה יותר. עבורי זו החוויה של שש השנים האחרונות, שראיתי שגדלה בהתמדה.

ולכן גם הנושא שנבחר לשבוע התפילה לאחדות נוצרית, על ידי מועצת הכנסיות של המזרח התיכון, שמדבר על הכוכב, על העלייה לרגל ועל המסע לחלוק כבוד ולהשתחוות לישוע, פוגש אתכם מאוחדים. גם לצורך חידוש העליות לרגל שנמצאות קצת במשבר כרגע?

בוודאי, למעשה, אפילו פניות לעולים לרגל עשינו במשותף, יותר מפעם אחת יחדיו עם הפטריארך תיאופילוס, הפטריארך פיצאבלה, הפטריארך הארמני מנוג'יאן, יחד עם שאר מנהיגי הקהילות הנוצריות. אני אגיד יותר מכך: הכוכב הוא סמלי מאוד, כי אנחנו חוגגים את ההתגלות ב-6 בינואר ובצהריים של ה-6 בינואר, הכנסיות המזרחיות מתחילות לחגוג את חג המולד. באותו יום כמעט כל כנסיות המזרח והמערב מוצאות את עצמן סביב האבוס שבו הניחה מרים את ישוע הילד. אלו חוגגים את חג ההתגלות ואלו את חג המולד: זה יהיה נחמד להראות את התמונה הזו לפעמים כדי להבהיר איך אפילו בעיצומו של קצת בלבול לכאורה, מסביב למערה ההיא, יש גם סוג של אחדות נוצרית.

לסיכום, מה עומד בפני כתב העת ״טרה סנטה״, שחוגג 100 שנה, בהקשר לפגישה היום עם האפיפיור?

ישנם מספר דברים: צריך לפעול לתקשר אחווה ולעמוד לשירות הדיאלוג והאחווה. היום יש הרבה תקשורת מפלגת ובמקום זה חשוב שתהיה תקשורת של אחווה. אתגר מעניין מאוד הוא של "שחיקת סוליות הנעליים". גם אנחנו חייבים להיות מסוגלים ללכת ולגלות חוויות, סיפורי חיים, מצבים קיימים ולהראות אותם, דרך כתב העת, חדשות הטלוויזיה, דרך אתרי האינטרנט וכו׳. בנוסף, היבט חשוב מאוד עבורי, האפיפיור פרנציסקוס נזכר ברעיון של ארץ הקודש בתור "הבשורה החמישית". אולם בדברו על כך הוא אמר לנו לא להגביל את עצמנו לסיפור הבשורה החמישית המובנת כמקומות של ישוע ההיסטורי, אלא גם לספר את הבשורה החמישית שכפי שחיים אותה הנוצרים בארץ הקודש כיום אפילו בעיצומם קשיים רבים כל כך. בשורה שהיא הכרזה על תקווה בהקשר קשה ביותר. ולבסוף, עלינו למצוא כיצד ללוות את העלייה לרגל בתקשורת כדי שזו תהיה חוויה של אמונה, בתקווה שבקרוב הצליינים באמת יחזרו בכמות גדולה.

אז ברגע זה מגיעות רק קבוצות מאורגנות בודדות של עולי רגל?

כן, היום המספרים מאוד מאוד קטנים, כי אנשים עדיין פוחדים מהמגיפה, בלי קשר לקשיים שיש בנסיעה. אבל אני מקווה שאנשים יקומו כמה שיותר מהר על הרגליים ויחוו את העלייה לרגל כפי שצריך לחוות אותה. כלומר, איך לצורך ההתבגרות באמונה, דווקא במגע עם המקומות שבהם התגלה דבר האלוהים, שנהיה בשר ודם ובמוסרו את חייו למעננו, הושיענו.