האפיפיור מכריז על מייסד הסקלבריניאנים ועל רוקח סלזיאני כקדושים

מאת סופי פיטרס

האפיפיור פרנציסקוס עמד בראש סעודת האדון לרגל הכרזתם כקדושים של הבישוף ג'ובאני בטיסטה סְקָלַבְּרִינִי והאח הסלזיאני ארטמיד זֶטִי, בכיכר פטרוס הקדוש ביום ראשון. המיסה נחגגה בהשתתפותו של הקרדינל מרצ'לו סמררו, ראש הדיקסטריום למען הקדושים, ובנוכחותם של חמישים אלף מאמינים.

בדרשתו, האפיפיור פרנציסקוס הרהר בבשורה עפ״י לוקס המספרת את סיפורם של עשרת המצורעים אשר לאחר שזעקו לישוע לרחמים, נרפאו, כאשר רק שומרוני אחד הבין את ריפויו וחזר על עקבותיו "כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּל אֶת אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל " (לוקס יז, 15).

האפיפיור הזמין את המאמינים להרהר בשני היבטים של הבשורה: ללכת יחדיו ולהודות.

חשיבות ההליכה המשותפת

צרעת, ציין האפיפיור פרנציסקוס, היא מחלה המבודדת את החולים מאחרים, ומאלצת את הסובלים מהמחלה להישאר יחד ב"שוליי חיי החברה ואפילו הדת".

הדימוי הזה של סולידריות בתוך השממה חשוב גם לנו: אם נוכל לזהות את המחלה שלנו כחוטאים הזקוקים לרחמיו הגדולים של אלוהים האב, אז נוכל להיות שוב כמו אחים ואחיות, "מודעים לכך שכולנו פגיעים מבפנים וזקוקים לריפוי."

הליכה ביחד היא אבן הפינה המרכזית של הכנסייה ואנחנו יכולים לשאול את עצמנו: בחיים שלנו בתוך המשפחות שלנו, במקום העבודה שלנו, ובמקום שבו אנחנו מבלים את זמננו, האם אנחנו באמת מסוגלים להקשיב ולהיות פתוחים ומכילים לכולם ב"שירות הבשורה," שאל האפיפיור את המאמינים.

כן אתגר אותנו האפיפיור "להיות מכילים תמיד" בכנסייה ובחברה, "שעדיין פגומה בצורות רבות של אי שוויון ודחיקה לשוליים".

יתרה מזאת, ציין האפיפיור כהערות שוליים, כי הדרת המהגרים כיום בכנסייה ובחברה היא "שערורייתית" ו"פושעת".

ללמוד להודות לאלוהים

בבשורה, רק מצורע אחד, שהבין שהוא נרפא, חזר להלל את אלוהים ולהכיר תודה, כשהאחרים הולכים לדרכם.

האפיפיור פרנציסקוס אמר שהשומרוני הוא זה שמעז לחזור אל ישוע כדי להיכנס איתו למערכת יחסים כדי "להתחיל מסע של הודיה:" ישוע עצמו, הבין השומרוני, "חשוב יותר מהריפוי שקיבל".

זה יכול להיות שיעור נהדר עבורנו, המשיך האפיפיור, מכיוון שלעתים קרובות אנו נופלים בדרך ל"מחלה הרוחנית הבזויה" של קבלת הכל כמובן מאליו, כולל מערכת היחסים שלנו עם אלוהים.

היכולת להודות דווקא, מאפשרת לנו להכיר בנוכחות האלוהים בחיינו ובחשיבותם של אחרים, של משפחותינו.

שני אנשי אמונה קדושים

בהזכירו את דוגמתם של שני הקדושים החדשים, אמר האפיפיור פרנציסקוס שכל אחד משני האנשים הקדושים הללו מזכיר לנו "את החשיבות של הליכה יחדיו והיכולת להודות".

שניהם הקדישו את חייהם לכנסייה שהייתה מכילה וללא מחסומים, שכן סקלבריני הקדוש דאג רבות למהגרים והקדוש זטי דאג רבות לחולים, ולקח על עצמו את פצעיהם של אחרים.

האפיפיור ציין כיצד כיום, כאן באירופה, יש הגירה אחת שגורמת ל"כאב רב כל כך": הגירה של אוקראינים הנמלטים מהמלחמה.

לסיכום, האפיפיור עודד אותנו לבקש מהקדושים לעזור לנו "ללכת יחדיו, ללא חומות של פילוג" על מנת שנוכל "לטפח את אצילות הנפש", כלומר הכרת תודה.