האפיפיור מעודד אותנו "לבנות את ביתנו" עם אלוהים
מאת תאדאוס ג'ונס
בפנייה אל המבקרים ולעולי הרגל בכיכר פטרוס הקדוש בעת תפילת המלאך בצהריים, הרהר האפיפיור פרנציסקוס על הבשורה של יום ראשון (יוחנן פרק 2) המתארת את האירוע בו ישוע גירש את הסוחרים מהמקדש. כשהוא מזהיר ואומר להם "הֲפַסְקוּ לְהָפֹךְ אֶת בֵּית אָבִי לְבֵית מַסְחָר!" (מתי 21:13).
תפיסת השוק ותפיסת הבית
לאחר מכן, האפיפיור בחן כיצד גישתנו אל האדון שונה בהתאם לשאלה האם יש לנו תפיסה מסוג שוק או בית. הוא הסביר כי גישת השוק לעבודת הקורבנות במקדש מזכירה את העבר, כאשר די היה ברכישת כבש וצלייתו על המזבח כדי להיות צדיק לפני אלוהים. מדובר בתהליך של רכישה, תשלום וצריכה.
לעומת זאת, תפיסת בית המקדש כבית מרמזת על ההפך. בבית אנו נפגשים עם האל, מתקרבים אליו וכן אל אחינו ואחיותינו כקהילה השותפה בשמחה ובצער. האפיפיור הוסיף כי תפיסת השוק מצריכה חישובים, משא ומתן על מחירים וחתירה לרווח אישי, בעוד שתפיסת הבית עוסקת בנתינה הדדית וחופשית מתוך אהבה ואחווה, ללא מחיר ולמדוד זאת.
המקדש כביתנו
במעשה הקנאה של ישוע, כפי שמסופר היום בברית החדשה, אנו רואים כיצד האדון לא מקבל את "מקדש השוק" התופס את מקומו של "מקדש הבית", הסביר האפיפיור. הוא הוסיף כי תפיסת השוק יוצרת קשר מרוחק ו"ורודף בצע" עם אלוהים, בעוד שתפיסת הבית מאפשרת יחסים קרובים ואינטימיים של אמון עם האדון, כפי שקיים במשפחה אוהבת. האפיפיור הדגיש כי אדון הגיע כדי להביא שותפות בו ובין אחינו ואחיותינו.
בונים את ביתנו עם אלוהים
המסע שלנו בזמן צום ה-40 קורא לנו לבנות תחושת בית חזקה יותר בתוכנו ובכל סביבותינו, המשיך האפיפיור, ראשית כל כלפי האל באמצעות תפילה, "כילדים הדופקים בביטחון על דלתו של האב מבלי להתעייף". לאחר מכן, באמצעות בניית אחווה עם אחינו ואחיותינו, הוא הוסיף ואמר, "יש צורך גדול בכך".
תפילה והושטת יד
האפיפיור הרהר כיצד בחיי היומיום שלנו אנחנו לעיתים קרובות נתקלים בבדידות או באווירה עוינת במקומות רבים. הוא, הציע שנבחן את טיב היחסים שלנו עם האחרים והאם אנו עושים את הצעד הראשון להפיל את חומות השתיקה או לגשר על הריקנות שעומדת בינינו. האפיפיור המליץ גם, שנבדוק את אורח חיי התפילה שלנו, האם אנו מתייחסים אליה רק כחובה שיש לשלם תוך כדי שאנו מסתכלים בשעון, או כזמן של נטישה בטוחה באדון.
שמרים תעזור לנו "לבנות בית" עם אלוהים, בינינו, וסביבנו.