האפיפיור בתפילת המלאך: קבלו את מתנת הלחם השמיימי שנמצא בישוע
מאת תאדאוס ג'ונס
האפיפיור פרנציסקוס פנה לעולי הרגל והמבקרים לרגל תפילת המלאך של שעת הצהריים, הוא מציע את הרהוריו המסורתיים על בשורת יום ראשון, המדברת היום על ישוע, שלאחר שהכפיל את כיכרות הלחם, אומר להמונים, "אני הלחם החי שירד מהשמיים". הבשורה מספרת כיצד חלק מהאנשים התווכחו למה התכוון ישוע בכך וכיצד הוא יכול להציע את בשרו כמזון, שאלה שהאפיפיור אמר שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו גם היום, אך עם גישה של פליאה והכרת תודה.
פתיחות לפליאה
האפיפיור הסביר כיצד נחוצה פתיחות לפליאה על ידי כולם, ולא של חשדנות כפי שמסופר על אלה שהתווכחו על העניין בבשורה. הוא ציין כיצד ישוע, דיבר על עצמו "כלחם מן השמיים", הוא מתנה "שעולה על כל הציפיות שלנו", שכן בשרו ודמו שאליהם הוא מתייחס הם "אנושיותו של המושיע, עצם חייו מוצעים כמזון עבורנו."
מוביל להכרת תודה
על ידי הערכת האופן שבו ישוע מציע את כל חייו, בבשרו ובדמו, למען ישועתנו והזנה רוחנית נצחית, אנו יכולים רק להיות אסירי תודה, ציין האפיפיור, שכן "אנו מזהים את ישוע במקום בו הוא הופך את עצמו לנוכח עבורנו ואיתנו."
"המשיח, האדם האמיתי" יודע את הצורך שלנו לאכול כדי לחיות, אבל אוכל לקיבתנו אינו מספיק, מסביר האפיפיור, כאשר ישוע "מכין מתנה גדולה עוד יותר: הוא עצמו הופך לאוכל אמיתי ומשקה אמיתי", ועל זה אנחנו יכולים רק לומר "תודה לך, האדון ישוע!"
"הלחם השמיימי" מהאב הוא ישוע שנעשה בשר ודם ומשביע את הרעב "שבלבנו" - הרעב שלנו לתקווה, לאמת ולישועה - שרק האדון יכול להשביע.
הזנה נצחית
הודות לאדון "אנו יכולים לחיות בשותפות עם אלוהים ובינינו" סיכם האפיפיור, בשעה שישוע מציל אותנו, "ומזין את חיינו עם שלו לנצח". אך אם זאת "הלחם החי והאמיתי" לא פותר את כל הבעיות שלנו בחיים באופן פשוט, אלא הוא נותן תקווה עצומה בעולמנו שלעתים קרובות לוקח מהעניים את לחמם היומיומי.
האפיפיור המליץ לשאול את עצמנו אם אנו רעבים וצמאים לישועה לא רק עבור עצמנו אלא גם עבור אחרים. וכאשר אנו מקבלים את גוף המשיח, האם יש לנו תחושה של יראת כבוד מול "גוף האדון אשר מת וקם למעננו, שמציע את נס הרחמים הזה?"
"בואו נתפלל יחד אל מרים הבתולה, שתעזור לנו לקבל את מתנת השמיים בסימן הלחם הזה."
