האפיפיור מזמין את אנשי הכהנה האינדונזית "להעיד על תחיית המתים"

מאת כריסטופר וולס

לאחר ששמע עדויות של כהן, נזירה ושני קתכיסטים (גבר ואישה), הרהר האפיפיור פרנציסקוס בשלוש המעלות שמרכיבות את הנושא של המסע האפוסטולי שלו לאינדונזיה: אמונה, אחווה וחמלה. "אני חושב שאלו שלוש מעלות שמבטאות היטב הן את המסע שלכם ככנסייה והן את האופי שלכם כעם, שהוא  בעל מגוון תרבותי ואתני עשיר", אמר האפיפיור. "ויחד עם זאת, אתם מאופיינים בחתירה מתמדת לאחדות וחיי דו קיום שלווים."

מערכת יחסים עם הבריאה ואחד עם השני

האפיפיור דיבר על אמונה, ואמר שהעושר הטבעי העצום של אינדונזיה יכול להיות הזדמנות להכרה בנוכחותו של אלוהים בקוסמוס ובחיים שלנו. "כל חלק מהטריטוריה האינדונזית המופלאה הזאת", אמר, "וגם כל רגע בחיי מיליוני התושבים שלה הוענק כמתנה מאלוהים, סימן לאהבה שלו הנצחית שלו כאבא." הוא ציין כי אגנס, שהיא קטכיסטית, העידה על כך בכך שהזמינה את כולם ליצור מערכת יחסים עם הבריאה ואחד עם השני.

לחיות מתוך אחווה

כדי להמחיש את רעיון ה"אחווה", האפיפיור פרנציסקוס שאל תמונה ממשורר מהמאה העשרים, שאמר שלהיות אחים ואחיות פירושו "לאהוב זה את זה על ידי זיהוי האחר כשונה כמו שתי טיפות מים." הוא הפיק את הלקח "שלחיות באחווה" - ערך שציין כי "יקר לכנסייה האינדונזית" - "פירושו לקבל זה את זה, להכיר אחד בשני כשווים בתוך המגוון הרחב."

הוא נזכר בעדותה של האחות רינה שהדגישה את החשיבות שבניסיון להגיע לכולם, והביעה את תקוותה שלא רק כתבי הקודש אלא גם כתבי לימוד של הכנסייה יתורגמו לאינדונזית. האפיפיור גם הביע את הערכתו לעדות של ניקולס - קטכיסט נוסף - שתיאר את משימתו "כגשר" שמאחד אנשים באמצעות התגברות על מחסומים ואימוץ השוני של אחר.

חמלה: התקרבות אחד לשני

לבסוף, האפיפיור פרנציסקוס התייחס למערכת היחסים ההדוקה שבין אחווה וחמלה, אשר, לדבריו, אינה מורכבת אך ורק במתן צדקה, אלא "דרך התקרבות אחד אל השני" ואימוץ "החלום והרצון לחופש וצדק" של הנזקקים ביותר.

חמלה, הוא התעקש, היא אינה חולשה; היא אינה "מערפת את חזון החיים האמיתי" - כפי שחלקכם טוענים זאת – אך זה "גורם לנו לראות דברים טוב יותר, באור האהבה."

מרים כמודל האמונה

לבסוף, האפיפיור הצביע על הארכיטקטורה שמאתרת את הכניסה לקתדרלה כהמחשה למסר שלו. הפסל של הבתולה הקדושה שמעל הקשת מראה שמרים היא מודל לאמונה, כשהיא שהיא תומכת באופן סמלי בכל הכנסייה.

היא משמשת, אם כן, גם כדימוי של אחווה, של קבלת פנים אמיתית לכל מי שרוצה להיכנס; כמו כן היא גם סמל לחמלה, "שמשגיחה ומגנה על עמו של אלוהים ש... מתאספים בביתו של האב."

האפיפיור פרנציסקוס סיים את נאומו בפנייה לכל אלה שפועלים בכנסייה להעיד על שמחת תחיית המתים (אזכור לדברי האפיפיור יוחנן פאולוס השני), לאחר מכן הוא עודד אותם להמשיך בשליחות שלהם "כשהן חזקים באמונה, מקבלים את כולם באחווה וקרובים זה לזה בחמלה."