האפיפיור פרנציסקוס: יש צורך בדיאלוג אמיץ כדי להתגבר על מלחמת השנאה

מאת האפיפיור פרנציסקוס

ספר זה, "מילים של שלום", מעיד על המסע הארוך שמתפרס ממפגש השלום הבין-דתי באסיזי בשנת 1986, שיזם האפיפיור הקדוש יוחנן פאולוס השני, ועד היום. באמצעות אוסף הטקסטים של אנדריאה ריקארדי, שנמסרו במסגרת אותן פגישות שנתיות, עולות בעיות עכשוויות, איומי מלחמה והתקווה לשלום. בנוסף, מה שצץ גם הוא "האנרגיות" ותקווה שמעוררות דיאלוג בין דתות ובין מאמינים. אלו התחושות שתמיד עוזרות לנו לא להתייאש מכך שהשלום הוא דבר אפשרי.

התובנה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שזימנה את הדתות לאסיזי כדי להתפלל זו לצד זו ולא עוד זו נגד זו, הייתה נועזת. המלחמה הקרה עדיין נמשכה, והזמנים נראו מאיימים. דתות יכולות, מצד אחד, לייצג משאבים לשלום, אך מצד שני לתדלק או להקדיש את עצמם לסכסוכים.

אירוע אסיזי הדהים את העולם בזכות החידוש שלו. מי שחווה את ה-27 באוקטובר באסיזי יודע שהוא נתפס, אפילו מרחוק, כאירוע היסטורי בעיני העם. עם זאת, היו מחלוקות, כפי שקורה לעתים קרובות באירועים היסטוריים. הבעיה הייתה איך להמשיך את הדרך הזו אחרי האירוע הגדול באסיזי. יוחנן פאולוס השני אמר בתום הפגישה: "אין שלום ללא רצון בלתי נלווה להשיג שלום. שלום מחכה לנביאיו" (יוחנן פאולוס השני, אסיזי, 27 באוקטובר 1986).

אסיזי "לא יכול ולא צריך להישאר אירוע מבודד", כפי שאמרתי בעצמי כשקיבלתי את פניהם של מנהיגים דתיים ברומא בתום מפגש השלום הבינלאומי ב-30 בספטמבר 2013: "המשכתי את הדרך הזאת והגברתי את המומנטום שלה, שכלל כמות גדולה של אישים מכל הדתות וכן נציגים חילוניים והומניסטיים להגיע לדיאלוג."

"במיוחד בחודשים האלה," אמרתי, "שאנחנו מרגישים שהעולם זקוק לרוח שתחייה את הפגישה ההיסטורית ההיא. למה? כי הוא כל כך זקוק לשלום. לא! נוכל להשלים לעולם עם כאבם של עמים שלמים, עם שבויי מלחמה, סבל וניצול. ודרכו של אסיזי, בשנים שלאחר 1986, הייתה מעשה של אמון בתפילה ודיאלוג למען השלום.

הדרך של רוח אסיזי אספה אנשים מנקודות מבט דתיות שונות; הוא נסע למקומות שונים ברחבי העולם. ראשית, פעמיים בשכונת טרסטוורה של רומא; אחר כך לוורשה ב-1989, כשהחומה עמדה ליפול; וגם לבוקרשט. בשנת 1998, סלל את הדרך למסע האפוסטולי הראשון של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, לארץ אורתודוקסית. "רוחה של אסיזי" בתרגול של דיאלוג וידידות יצרה גברים ונשים שפועלים למען השלום מדתות שונות, רחוקות או שהיו עוינות במשך מאות שנים.

הדרך שבה היא ממשיכה "כל שנה היא מציעה את הדרך: האומץ שבדיאלוג": מנהיגים דתיים נקראים להיות "דיאלוגים" אמיתיים, לפעול למען בניית השלום לא רק כמתווכי ביניים, אלא כמתווכים אותנטיים. כל אחד מאיתנו נקרא להיות אומן ששואף ליצור שלום, מאחד ולא מפריד, אשר מכבה את השנאה ולא משמר אותה, ושפותח נתיבים ליצירת דיאלוג במקום הקמה של חומות חדשות!

יש צורך בדיאלוג, מפגש שמטרתו היא ביסוס של תרבות דיאלוג וביסוס תרבות של מפגש בעולם. בדרך זו התקרבו עולמות דתיים זה לזה. למרות שתחומים ומצבים של פונדמנטליזם נמשכים, שמדאיגים מאוד, במאה ה-21, חל שינוי עמוק ביחסים בין מאמינים בני דתות שונות, שהחלו להתייחס לדיאלוג כדבר מכריע.

אני חושב, במיוחד, על המסמך שעוסק באחווה אנושית למען שלום עולמי וחיים משותפים, עליו חתמתי יחד עם האימאם הגדול של אל-אזהר, אחמד אל-טייב, בשנת 2019. עם זאת, כיום יש צורך בעוד דיאלוג. במיוחד בתקופה שכזאת, עם כל כך הרבה סכסוכים פתוחים ואיומים מלחמות, אנו מבינים "שהעולם נחנק ללא דיאלוג" (האפיפיור פרנציסקוס, 15 ביוני 2014).

יש צורך בדיאלוג פתוח, גלוי ומתמיד. הדתות יודעות "שדיאלוג ותפילה צומחים או נובלים יחד. מערכת היחסים של האדם עם אלוהים היא המוסד החינוכי ומערכת ההזנה של יצירת דיאלוג עם האדם" (האפיפיור פרנציסקוס, 30 בספטמבר, 2013). מסיבה זו, בדרך שננקטה ברוח אסיזי, עם הדחף של קהילת סנט אגידיו, התפילה תמיד הייתה מימד מרכזי. ואנחנו אכן מאמינים בכוחה הצנוע והעדין של התפילה.

לאחר 1989, העולם נעשה גלובלי, מאוחד בהיבטים רבים, כמו פיננסים ומסחר, אך תקשורת. עם זאת, נשארה מפולגת מאוד. הפילוג הזה נבע מרוח של חשדנות שלא רק שימרה אלא גם הגבירה את המערכות הצבאיות. זאת עבודת אלילים של הכוח החמוש: החל מפיתוח נשק גרעיני, כימי וביולוגי, והאפשרויות העצומות והגדלות שמציעות טכנולוגיות חדשות, המלחמה קיבלה לעצמה כוח הרסני בלתי נשלט. למען האמת, לאנושות מעולם לא היה כל כך הרבה כוח על עצמה ושום דבר לא מבטיח שהיא תשתמש בו היטב (Fratelli Tutti). אנדריאה ריקארדי כותבת בצדק בדפים האלה: "אנו נמצאים בתקופה שבה רבים יכולים לנהל מלחמה, כשיש לרשותם נשקים נוראים."

אבל אנחנו לא משותקים מפחד, למרות שאנחנו מודאגים. אנחנו לא משלימים עם דומיננטיות של כוח ותוקפנות. אנחנו לא מוותרים על דיאלוג, ומאפשרים לרוח השנאה והמלחמה לפלוש לעולמות דתיים וללבם של המאמינים. איננו חוזרים לדרך האקומנית והבין-דתית שנלקחת במשך שנים רבות, כפי שתרצה רוח הפילוג והרוע! "דתות לא יכולות לשמש לטובת מלחמה. רק השלום הוא קדוש, ואף אחד לא צריך להשתמש בשם אלוהים על מנת לברך טרור ואלימות", אמרתי זאת בזמן שהשתתפתי באחת הפגישות האלו (אפיפיור פרנציסקוס, רומא, 25 באוקטובר 2022).

בדרך של דיאלוג, ידידות ותפילה, רכשנו את המודעות לכך שהשלום הוא קדוש ושהשם של אלוהים לא יכול לשמש כאמצעי לחימה או על מנת להטיל אימה! מודעות החלה להיות  נפוצה ומושרשת באנשים בעלי אמונה פשוטה שמעוניינים בשלום. התפילה שלהם ושל אלה שסובלים ממלחמה תומכות בדיאלוג.

כך, עוצבה על ידי ידידות רבת שנים, ממאמינים ובעיקר ממנהיגים דתיים ונציגים רשמיים "רשת של שלום שמגנה על העולם ובעיקר על הפגיעים ביותר" (אפיפיור פרנציסקוס, 30 בספטמבר 2013).ספר זה עוקב אחר הרגעים הקונסטרוקטיביים של הרשת הזאת. מסיבה זו, אני חוזר על מה שאמרתי בזמן שהתתפתי באחד מהמפגשים ברוח אסיזי, שאורגן על ידי סנטאגידיו, מול הקולוסיאום: "אם אתם רואים מלחמות סביבנו, אל תיכנעו! האנשים רוצים שלום!"