האפיפיור: התפילה מאפשרת לרוח לשנות את הלב שלנו

מאת האפיפיור פרנציסקוס

למדתי להתפלל מסבתא שלי. היא זו שלימדה אותי להתפלל וגם את המסירות ליוסף הקדוש. לאחר מכן, האבות הרוחניים שהיו לי, גם בסמינר וגם באגודת הישועים, עזרו לי לצמוח בחוויית התפילה שלי.

ביניהם, אני רוצה להזכיר את האב מיגל אנחל פיוריטו, ישועי ארגנטינאי, פרופסור לפילוסופיה, שגם חיבב את נושא הרוחניות. יצירותיו פורסמו כעת גם באיטליה: מורה רוחני גדול שלימד אותי איך לגדול בתפילה שלי. הוא הציע קורסים רבים בנושאי רוחניות. הוא לימד אותי להתפלל כבן ולא לחפש את "הממתקים" של הנחמה: איך מתרחשת תפילה? איך מתרגלים להתפלל? מה עלינו לעשות כשיש נחמה או אפילו שיש שממה, כשאין לנו חשק להתפלל? הוא היה מורה לחיים רוחניים עבורי. במשך הזמן, דרך התפילה שלי נשארה אותו הדבר.

אפילו בתור אפיפיור, שום דבר לא השתנה: אני מתפלל כמו תמיד, באותו קצב. לפעמים אני אומר תפילות בקול רם, לפעמים לפני גוף המשיח, ואני גם סובל לפעמים מיובש. התפילה שלי ממשיכה דרך דברים יפים ודברים לא כל כך יפים. לפעמים אני חושב שאני צריך להתפלל יותר, זה נכון. אין זמן, אבל אני צריך להתפלל יותר. אני תמיד מקפיד על ליטורגיית השעות; אני אף פעם לא זונח את זה: את תפילת הצהריים והערב, ומאוחר יותר את המקראות, את תפילת הבוקר ולאחר מכן את סעודת האדון. ואז יש תפילה מנטלית, שזאת תפילה מדיטטיבית. כשיש לי יותר זמן, אני מנסה לנהל שיחה עם האדון ולבקש משהו, אך אני חושש שהוא יגיב...

ואז יש את תפילת האדון, תפילת ישוע. שיש בה הכל! כאשר התלמידים מבקשים מישוע ללמד אותם להתפלל, הוא לא קרא לקטכיסט שידריך אותם דרך מתודולוגיה כלשהי של תפילה או שמומחה באמנות הנאום יעשה זאת. אלא הוא אמר: "אמרו כך: אבינו" (לוקאס יא:ב). תפילת האדון היא תפילה אוניברסלית, תפילת הילדים, תפילת האמון, תפילת האומץ, וגם תפילת הנפטרים. זו תפילה גדולה מאוד.

ויש תפילות למרים: גם לי יש אמון רב בגבירה; אני תמיד מתפלל את המחרוזת. אני אוהב להרגיש אותה קרובה כי היא אם והיא מדריכה אותנו. יש סיפור יפה מאוד, שהוא כמובן אגדה, שמספר לנו איך גבירתנו מצילה את כולם! זה הסיפור של גבירתנו של הגנבים, המגנה על השודדים. הם גונבים, אבל בגלל שהם מתפללים אליה, כשאחד מהם מת, גבירתנו, שנמצאת בפתח השמיים, מוצאת לו מקום מסתור. והיא אומרת לו לא ללכת לפיטר, כי הוא לא ייתן לו להיכנס. אבל בערב, היא פותחת את צוהר השמיים ומכניסה אותו משם. אני אוהב את זה: גבירתנו היא זו שמכניסה אותך דרך הצוהר. זה כמעט כמו הברחה. בדיוק כמו בקנה שבגליל. לאדון לא היה את החופש לומר לא. ככה היא עם הבן שלה. כך זה מתואר: בתחינה לכל יכול.

זה גם בגלל האמון שבסוף הנאומים הציבוריים שלי, אני תמיד מבקש מאנשים להתפלל עבורי. אני צריך שהקהילה תתמוך בשירות שלי בכנסייה. אם הכנסייה לא תומכת בך בתפילה, סיימת את התפקיד שלך. הקהילה חייבת לתמוך בבישוף שלה, והבישוף חייב להתפלל עבור הקהילה.

תפילה פותחת את הלב לאדון, וכשהרוח נכנסת, היא משנה את חייך מבפנים. לכן עלינו להתפלל: לפתוח את הלב ולפנות מקום לרוח. אנו מתפללים לישוע, האב וגברתנו, אך איננו מרבים לשוחח בתפילה עם רוח הקודש. אך זאת רוח הקודש שמשנה את ליבנו, נכנסת ללב שלנו ומשנה אותו. האב לא מושח אותנו; הבן לא מושח אותנו. הרוח היא זאת שמושחת אותנו בנוכחותה, ומשיחה של רוח הקודש היא שעוזרת לי להבין את המציאות של הכנסייה ואף את המסתורין של אלוהים.

זה תרגום שנמצא בתהליך