האפיפיור בתפילת המלאך: תעבירו והראו את האמונה שלנו באלוהים האוהב
מאת דבורה קסטלאנו לובוב
"לכו בעקבות מעשיו של האדון, תעבירו והראו את האמונה והתקווה שלנו באלוהים האוהב..."
האפיפיור פרנציסקוס נתן את העידוד הזה במהלך תפילת המלאך ביום ראשון, כאשר הוא שאב השראה מתוך קטע מן הבשורה על פי מרקוס הקדוש, אשר מראה את ישוע בתנועה מתמדת, עושה מעשים טובים ומכריז על אלוהים.
מעשיו של ישוע מאתגרים אותנו
האב הקדוש הניע את המאמינים להתבונן בתנועה המתמדת של ישוע, ההתבוננות בה "מספרת לנו משהו חשוב על אלוהים ובאותו זמן מאתגרת אותנו בכמה שאלות על האמונה שלנו".
המשיך האפיפיור ואמר, "ישוע הולך אל עבר אנושות פצועה, ומראה לנו את פניו של האב."
בעוד שחלקם, האפיפיור העיר, עדיין עשויים לתפוס את אלוהים "כמרוחק" במעט, "נהפוך הוא הבשורה מאפשרת לנו לראות את ישוע, לאחר שהוא מלמד בבית הכנסת, יוצא החוצה, כדי שהדבר שהוא מטיף יגיע, יגע וירפא אנשים".
אלוהים, אבא אוהב
בכך, אמר האפיפיור, "ישוע מגלה לנו שאלוהים הוא לא אדון מנותק שמדבר אלינו מגבוה: אלא ההפך, שהוא אב מלא באהבה שמתקרב אלינו, שמבקר בבתינו, שרוצה להציל ולשחרר, לרפא מכל חוליי הגוף והרוח."
"ישוע מגלה לנו שאלוהים הוא לא אדון מנותק שמדבר אלינו מגבוה: אלא ההפך, שהוא אב מלא באהבה שמתקרב אלינו."
התזוזה המתמשכת של ישוע, האב הקדוש קבע, מאתגרת אותנו.
אמר האפיפיור, "אלוהים תמיד קרוב אלינו. את אופיו של האל אפשר לסכם בשלוש מילים: קרבה, חמלה ורוך: אלוהים שמתקרב כדי ללוות אותנו, ברכּות, וכדי לסלוח לנו. אל תשכחו את זה: קרבה, חמלה ורוך. זה אופיו של האל."
"אנו עשויים לשאול את עצמנו" האפיפיור הציע, האם גילנו את פניו של אלוהים כאב הרחמים, או האם אנחנו מאמינים ומכריזים על אלוהים קר ומרוחק? האם האמונה משרה בנו את החוסר השקט של המסע או שהיא נחמה אינטימית שמרגיעה אותנו?
האם אנחנו מתפללים רק כדי להרגיש שלווים, או שהדבר שאנחנו שומעים ומטיפים גורמים לנו לצאת החוצה כמו ישוע, אל עבר האחרים ולהפיץ את נחמת האלוהים?"
המשימה הרוחנית הראשונה שלנו
"בואו נתבונן במסעו של ישוע", האפיפיור האיץ, " ונזכיר לעצמנו שהמשימה הרוחנית הראשונה שלנו היא: לעזוב את האל שאנחנו חושבים שאנו מכירים, ולחזור בתשובה בפני האל שישוע מראה לנו בבשורה, האב של החמלה והאהבה."
"הרוחנית הראשונה שלנו היא: לעזוב את האל שאנחנו חושבים שאנו מכירים, ולחזור בתשובה בפני האל שישוע מראה לנו בבשורה, האב של החמלה והאהבה."
"כשאנחנו מגלים את הפנים האמתיות של האב", אמר האפיפיור, "האמונה שלנו מבשילה, אנחנו כבר לא נשארים "נוצרים המשרתים בקודש, או נוצרים העוסקים בעסקאות, אלא מרגישים שאנו נקראים להיות נושאי התקווה והריפוי של אלוהים."
האפיפיור פרנציסקוס סיים בתפילה, שהאם המבורכת תעזור לנו לצאת מתוך עצמנו כדי להכריז ולהעיד על האדון.
