האפיפיור בתפילת המלאך: גדולה אמיתית יכולה להימצא בטיפול בחלשים ביותר
מאת תאדוס ג'ונס
כשהוא מברך את ההמונים בכיכר פטרוס הקדוש לקראת תפילת המלאך בצהריים ביום ראשון, האפיפיור פרנציסקוס מזכיר, איך הבשורה בליטורגיה של היום מספרת לנו על הזמן שבו ישוע מודיע לתלמידיו שהוא יסבול, יימסר לבני אדם וייהרג, ויקום שלושה ימים לאחר מותו. אבל התלמידים אינם מבינים למה מתכוון האדון והם מודאגים יותר מיהו "הגדול ביותר" בדיונים ביניהם.
הגדולה שבשירות
האפיפיור הסביר כיצד השתיקה של התלמידים כאשר ישוע שואל אותם על מה הם מדברים ביניהם מאוד חושפנית. הוא אומר ששתיקה זו נבעה מהבושה שלהם מלפני האדון בדיון מי הגדול מביניהם, מה שמשקף את הגאווה שסגרה את הלב שלהם קודם לכן משמיעה ומהבנת דברי האדון. מה שהאדון אמר מנוגד לדאגה האישית שלהם כאשר דיבר על משמעות חייו שמוצעים במתנה, בשירות ובענווה לכולם.
"ועם זאת, ישוע מגיב בגלוי לשיחות החרישות שנאמרו לאורך הדרך: " "מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן יְהֵא אַחֲרוֹן לַכֹּל וּמְשָׁרֵת לַכֹּל." אתה רוצה להיות גדול? תנמיך את עצמך, תעמיד את עצמך לשירות כולם."
כוח פירושו אכפתיות
האפיפיור הדגיש כיצד "ישוע מחדש את דרך החיים שלנו" ומלמד אותנו שכוח אמיתי אינו קשור לשליטה של החזקים ביותר, אלא "לדאוג לחלשים ביותר". זו הסיבה שהוא קורא לילד לעמוד ביניהם ואומר "כָּל הַמְקַבֵּל יֶלֶד אֶחָד כָּזֶה בִּשְׁמִי, אוֹתִי הוּא מְקַבֵּל." האפיפיור התבונן בכך שאין לילד כוח, אלא בכך שהוא תלוי באחרים, בדיוק כפי שיש לאנשים צרכים ודרישה לעזרה עזרה כדי לחיות.
זוכרים את דבר האדון
כולנו חיים בגלל הטיפול והאהבה שקיבלנו, ציין האפיפיור, אבל הצמא האנושי לכוח יכול לגרום לנו לשכוח את האמת הזאת. לדבריו, הרצון לשלוט ולא לשרת גורם לסבל, והראשונים להרגיש זאת הם "הקטנים, החלשים, והעניים."
"כמה אנשים סובלים ומתים בגלל מאבקי כוח! חיים שהעולם מתכחש לו, כפי שהוא התכחש לישוע... עם זאת, הבשורה נשארת חיה ומלאה בתקווה: מי שהוכחש קם מבין המתים, וזה האדון!"
לסיום, האפיפיור המליץ לנו לשאול את עצמנו אם אנחנו יודעים לראות את ישוע בסובבים אותנו, במיוחד באחרונים ובקטנים ביותר. האם אנו דואגים לשכנינו, והאם אנו מודים למי שעזר לנו?
