האפיפיור בתפילת המלאך: להשתחרר מהאגו על מנת לצמוח ברוח השירות
מאת תאדאוס ג'ונס
ביום ראשון בצהריים הוביל האפיפיור פרנציסקוס את תפילת המלאך בכיכר פטרוס הקדוש, בנוכחות עולי רגל רבים שנכחו בכיכר. לפני התפילה, התייחס האפיפיור לקטע הבשורה של היום ובמיוחד לעדותו של יוחנן המטביל, שלאחר הטבילה של ישוע הוא אומר ״אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה.״ מילים אלו משקפות את רוח השירות של יוחנן, ציין האפיפיור, שכן יוחנן הכין את הדרך למשיח וכעת הוא מוכן לזוז הצידה.
רוח השירות
אפשר לחשוב שיוחנן המטביל היה זוכה ל״פרס״ או מקום בולט בשירותו של ישוע, אמר האפיפיור, אבל במקום זאת יוחנן ידע שהוא ביצע את תפקידו, ולאחר שראה את הרוח יורדת על ישוע, הוא מעיד עליו כ״שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם״. יוחנן הכריז לעם, אסף והכשיר תלמידים, אך הוא לא קשר עצמו לאיש, ״סימן למחנך אמיתי״, המשיך האפיפיור ואמר, מאחר שעשה את עבודתו, היא אינו מעוניין בתלמידים משלו, או לשבחים על הצלחתו. יוחנן ״מעיד ואז פוסע לאחור, כדי שלרבים תהיה השמחה לפגוש את ישוע״.
חופש מהיקשרויות
רוח השירות של יוחנן ויכולתו לזוז הצידה, כאשר הושלמה המשימה, מראה את חשיבות הצורך להשתחרר מהיקשרויות, הסביר האפיפיור, שכן קל להיות ״קשור״ למקום שלנו בחיים, והצורך להיות מוערך ומתוגמל. למרות שזה טבעי לרצות לזכות בהכרה, ״שירות כרוך במתן חינם, דאגה לאחרים ללא תועלת אישית״. לעומת זאת, השירות עלול להפוך למשני כאשר אנו נקשרים לרצונות שלנו.
לדעת מתי לזוז הצידה
האפיפיור הכיר בתפקידים השונים שעשויים להיות לאנשים, כגון כוהן שנקרא להכריז את הבשורה ולערוך את התקדישים כדי ללוות אחרים לישוע; או הורים שמגדלים את ילדיהם בהקרבה גדולה כדי שילדיהם יוכלו ללכת בדרך משלהם בחיים. הזמן הזה של חינוך, נוכחות וליווי, אפילו בקרב חברים, זוגות או חיי קהילה, כרוך תמיד בשירות, ולא בשליטה ובהיקשרות של האגו אל האחרים, הוסיף האפיפיור. לדעת מתי לזוז הצידה, להשתחרר מהיקשרויות אפשריות של האגו והרצונות שלנו, זה אתגר, הוא הודה, אך חיוני כצעד המכריע ״לצמוח ברוח השירות״.
האפיפיור המליץ לנו להסתכל על חיינו שלנו ולשאול את עצמנו אם אנו מפנים מקום גם לאחרים בחיינו, להקשיב להם בגלוי ולהכיר בחופש שלהם, מבלי לדרוש הכרה במה שאנו עושים עבורם. הוא שאל אם אנחנו יודעים לשמוח כשאנשים הולכים בדרכם אל עבר ייעודם, גם אם זה אומר שעלינו להרפות מהם, וכן האם אנחנו שמחים בהישגיהם בכנות.
